כשהכדור קופץ
קראתי בעיתון החג ריאיון עם דדי פרלמוטר, לשעבר סמנכ”ל בכיר באינטל. ראיון מרתק עם איש מרשים. היו דברים רבים בריאיון שהרשימו ועניינו אותי, אך מכולם אני רוצה להתרכז בנקודה אחת.
על פי פרלמוטר, “הדבר הבא” הוא כנראה גאדג’טים לבישים, והשאלה שאינטל מתלבטת לגביה היא האם להתכוונן אל “הדבר הבא” שפירושו השקעה גם בתוכנה, עיצוב ושיווק ישיר לצרכנים – תחומים שאינטל לא חזקה בהם, או להמשיך ולהתרכז בליבה הטכנולוגית של אינטל – מעבדים.
האמת שאין “תשובת בית-ספר” לשאלה.
מצד אחד, אם חברה לא תקרא את השוק מראש ותיערך אליו בהתאם, היא עלולה להחמיץ אותו. לדוגמא – שוק הסמארטפונים. ולא, אני לא מדבר על נוקיה ומיקרוסופט. אני מדבר על אינטל שמוצאת את עצמה מחוץ לשוק הסמארטפונים והטאבלטים.
מצד שני, אם חברה תרדוף אחרי כל טרנד שמתעורר, ותשכח את איכויות הליבה שלה, היא תישאר לבסוף קירחת מכאן ומכאן. בשבילי הדוגמא לכך היא חברת סוני.
אז מה הפיתרון?
רונלד כהן מדמה בספרו “הקפיצה הבאה” הזדמנויות ככדור קופץ. אנחנו רואים איפה הכדור נוחת עכשיו, ואז הוא מתרומם חזרה. החוכמה היא להעריך איפה הוא עומד לנחות ולחכות לו שם. אפילו אם השוק עוד לא יודע שהוא עומד לנחות שם.
המשמעות היא שמבלי לוותר על הליבה הנוכחית, מפתחים במקביל יכולות נוספות שמיועדות לתפוס את הכדור לכשינחת. השאלה כמה להשקיע תלויה בכמה כסף יש לך ועד כמה הכדור נמוך (ואז הסטיות קטנות).
לדוגמא, לגוגל יש הרבה מאד כסף, אז היא משקיעה גם כשהכדור מתרומם. יש לה המון פספוסים, אבל גם לא מעט הצלחות. לעומתה, אפל פיתחו יכולות טלפוניה כדי לקלוט את נחיתת הכדור בעולם הסמארטפונים ויצאו עם האייפון. קוואלקום פיתחו יכולות עיבוד של CPU ויצאו עם מעבד הסנאפדראגון באותה העת ממש כשהכדור נחת בעולם הסמארטפונים והטאבלטים.
(ו… כן, השמועה על כך שסטיב ג’ובס הזיז קצת את הכדור כדי שינחת אצלו בחצר כנראה נכונה. אבל אנחנו, האנשים הפשוטים, לא מצליחים להגיע לגבהים שלו ולהזיז את הכדור. לנו אין ברירה אלא לחכות שינחת).
אז מה אינטל צריכים לעשות?
אין לי מושג.
כי אתם הרי מכירים אותי, הפוסט הזה לא היה בכלל על אינטל. הוא היה עלינו. על כל אחת ואחד מאיתנו. על היחסים, הקריירה ושאר הדברים שממלאים את חיינו.
כדי לקבל החלטות נכונות לא מספיק רק להשתמש בתהליך קבלת החלטות נכון. צריך גם לצפות ולהעריך איך העולם סביבנו משתנה, ולהתאים את עצמנו אליו ואל הכדור העומד לנחות. כל זאת מבלי לוותר על הליבה שלנו.
כי אם נתרכז רק בליבה שלנו, העולם סביבנו עלול להשתנות ולהשאיר אותנו לא רלוונטיים.
מה אתם חושבים?
שבוע טוב,
אורי.
