סיכום כהונתו של נתניהו מבחינת קבלת החלטות

הפוסט הזה מסכם את כהונתו האחרונה של נתניהו מזווית הראייה של קבלת החלטות. בתוך כך, הפוסט עוסק בתהליך קבלת ההחלטות ולא בתוכן. במילים אחרות, הפוסט עוסק בדרך בה נתניהו קיבל החלטות, ולא בדעתו הפוליטית. לכן, ניתן לקרוא פוסט זה ללא קשר לעמדה פוליטית.

אפתח בתיאור קצר של מנגנון קבלת ההחלטות של נתניהו, ואראה איך הוא בא לידי מימוש בשלושה היבטים: בטחוני, מדיני וניהול שוטף.

הדרך בה נתניהו קיבל החלטות באופן גורף במהלך כהונתו זו, הייתה על פי מחיר ההפסד. כלומר, שלב 3. זאת בעוד שניסיון החיים שלנו מרמז שלפעמים נדרשת קבלת החלטות משלב 4. (תיאור מפורט של השלבים ניתן למצוא בספר שלי, פרקים 4 ו-5).

לגבי השאלה האם דרך קבלת ההחלטות של נתניהו תאמה את הנדרש בפועל, על כך בכל תחום בנפרד.

נתחיל בהיבט הביטחוני.

את העיסוק האינטנסיבי באיראן החליף מבצע “צוק איתן”. כלומר, במקום להתעסק באיום רחוק שההשפעה שלו עלינו נתונה לוויכוח, נתניהו מצא עצמו מתעסק בלחימה שמשפיעה באופן ישיר על המדינה ואזרחיה.

מבחינת ביטחונית, קבלת החלטות על פי מחיר ההפסד פירושה ריסון. בכל הקשור ללחימה, מבנה מנצח במדינה דמוקרטית כולל צמרת צבא הששה אלי קרב, ושכבה פוליטית מרסנת. יוצא מן הכלל למבנה כזה, הוא מנהיג. מנהיג מקבל כמעט תמיד החלטות על ידי התמקדות ברווח (שלב 4). ברוב המקרים זה מבורך. במקרה של מלחמה, זה יכול לעבוד (ששת הימים), ויכול גם לא (מלחמת לבנון הראשונה). תלוי באיכות המנהיג.

אני לא יודע מה אתכם, אבל בכל הקשור ללחימה, אני שמרן (שמרן כמו שפן). מרווח הטעות שאני מוכן להעניק למנהיג מצומצם למדי. או, במילים אחרות, בזמן לחימה, אני מעדיף שיהיה בראשות המדינה פוליטיקאי שמקבל החלטות על פי מחיר ההפסד. פשוט, כי במלחמה, ההפסד הוא בלתי נתפס.

מבחינה זאת, נתניהו קיבל החלטות טובות ונכונות במהלך המבצע.

ברור שנעשו טעויות, והיו דברים שאפשר היה לעשות אחרת. את רובם אנחנו “יודעים” בדיעבד. סה”כ, במהלך המבצע, ההתנהלות מבחינת קבלת החלטות הייתה טובה, ולכן בתחום הביטחוני נתניהו מקבל ציון “טוב”.

בתחום המדיני, קבלת החלטות על פי מחיר ההפסד פירושה בד”כ סטאטוס קוו. ההשלכה המיידית שלה התבטאה בצורה ברורה במשא ומתן עם הפלסטינים – חודשים רבים של דיונים עקרים.

לגבי השאלה האם מבחינת קבלת החלטות, סטאטוס קוו או מו”מ עקר זה דבר נכון או לא, התשובה היא שזה תלוי בתוכן. כלומר בעמדה הפוליטית. לכן, מבחינת קבלת החלטות, מאחר ונתניהו היה עקבי והתנהל על פי עמדתו הפוליטית, הרי שהציון שלו הוא “עובר”.

הוא לא מקבל ציון “טוב” מאחר וההתנהלות שלו מול האמריקאים הייתה תוך חשיבה לטווח קצר. מבחינת קבלת החלטות מדובר בהטיית זמן (פרק 7), ונתניהו העדיף “הלוואה” על פני “חיסכון”. ככל הקשור לקבלת החלטות, העדפת הלוואה על פני חיסכון היא פתרון שגוי.

מבחינת ניהול המדינה השוטף (הכולל חברה, כלכלה ועוד), התנהלות ראש ממשלה משולה למי שמנהל עסק – מדינת ישראל.

כל יועץ עסקי מתחיל יודע לדקלם כי לבעל עסק “חשוב יותר לקבל החלטה מאשר לקבל החלטה נכונה”. מעבר לנכונות קביעה זו, יש לכך שתי סיבות: הראשונה היא שאין דבר כזה “החלטה נכונה” בניהול עסק. לכל החלטה יש יתרונות וחסרונות, ובדרך-כלל אין רק דרך אחת להתקדם. הסיבה השנייה היא, שברגע שלא מתקבלת החלטה, העולם מסביב מתקדם והעסק נשאר מאחור. בעל עסק המקבל החלטות מהוססות, קרוב לוודאי שיוביל את העסק שלו לפשיטת רגל.

היטיב לנסח זאת נפוליון היל לפני כמעט מאה שנה. לדבריו: “אנשים (בעלי עסק) מצליחים מקבלים החלטות מהר ומשנים אותן לאט, אם בכלל”. במושגים של קבלת החלטות, בעל עסק נדרש לקבלת החלטות תוך התמקדות ברווח, כלומר על פי שלב 4.

כאשר מקבלים החלטה על פי מחיר ההפסד (שלב 3) בזמן שאנחנו נמצאים בפועל בשלב 4, התוצאה היא היתקעות וחוסר יכולת לקבל החלטה – עד כדי דחיינות, ובנוסף זגזוג לאחר קבלת החלטה.

מאחר ונתניהו קיבל החלטות על פי מחיר ההפסד במקום לעבור לשלב 4, הרי שהתוצאה הייתה בהתאם. כפרפראזה על דברי נפוליון היל: “נתניהו קיבל החלטות לאט, אם בכלל, ושינה אותן מהר”. בדיוק הפוך מהנדרש.

דחיית קבלת ההחלטות, והזגזוג של נתניהו גרמה נזק עצום לאזרחים: כן מע”מ אפס לא מע”מ אפס. עזבו את החוק אם הוא טוב או רע. הכי גרוע זה לא להחליט. שימו רגע בצד את הקבלנים. יש לכם מושג איזה נזק עצום ספגו רוכשי הדירות? כן רפורמות בחינוך ובבריאות, לא רפורמות. ללמוד פסיכומטרי? סתאאם, לא צריך. בעצם כן צריך. כן תקציב? לא תקציב? אי אפשר לנהל ככה עסק. ובטח שלא עסק שהוא מדינה.

בניהול המדינה השוטף נתניהו מקבל ציון “נכשל”.

השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו, ללא קשר לדעה הפוליטית: “האם הייתי נותן לנתניהו לנהל את העסק הפרטי שלי?” לא יודע מה אתכם, אבל התשובה שלי היא לא רבתי.

מה דעתכם? אשמח לתגובות.