מתי לשמור את האופציות פתוחות
פוסט לשנה החדשה.
בפוסט הקודם, עסקתי בנושא “לשמור את האופציות פתוחות“. הפוסט זכה למספר תגובות, כאשר חלק לא מבוטל מהן עסק בשאלה: מתי כדאי לשמור על האופציות פתוחות, ומתי לא. לטענת חלק המגיבים, לא הייתי מספיק ברור בנקודה.
אז התשובה הראשונה שלי היא שאכן לא הייתי מספיק ברור. בכוונה. קבלת החלטות זה לא מתמטיקה, אי אפשר להכין נוסחה שתגיד לנו תמיד מה להחליט. יש המון ניואנסים ומצבים שבהם קבלת ההחלטה תלויה מאד בהקשר.
עם זאת, ולכבוד ראש השנה, אשתדל להיות קצת יותר מדויק, ואתן כללים שינחו אותנו ושיעזרו לנו לחדד את הסיטואציה, ואז להתאים את דרך קבלת ההחלטות הראויה אליה (ולא להיפך). או במילים קצת יותר פשוטות: החלטתי להגדיר כללים: מתי כדאי לשמור את האופציות פתוחות, ומתי לא. רק קחו בחשבון שאלו הם כללים של קבלת החלטות ולא מתמטיקה, ולכן לא בהכרח “יעבדו” בכל המקרים.
אז ככה:
כאשר אנו ניצבים בפני שתי אפשרויות שאין בהן רווח כלל, אלא רק הפסד. כדאי לשמור את האופציות פתוחות. לדוגמא, בהסכם הפיוס שנחתם לא מזמן עם טורקיה. אין כמעט רווח, אלא בעיקר הפסד בכל אחת מהאפשרויות (לחתום על ההסכם או לא). במקרה כזה, עדיף לשמור על האופציות פתוחות, ובכלל לחפש עוד פיתרונות אפשריים.
מצד שני, כאשר אנחנו ניצבים בפני שתי אפשרויות שלכל אחת מהן קיים רווח שאנחנו חושקים בו, כדאי לא לשמור על האופציות פתוחות. במיוחד, כאשר מחיר ההחלטה העיקרי הוא לא המחיר של האפשרות עצמה, אלא בעיקר מחיר הויתור על האפשרות שלא נבחרה. לדוגמא, הבחירה בין לצאת לסרט לבין צפיה בטלויזיה במשחק כדורגל. אם נבחר (נחליט) לצאת לסרט, המחיר האמיתי של ההחלטה הוא לא הכרטיס לסרט, אלא העובדה שנחמיץ את משחק הכדורגל.
שמירה על האופציות פתוחות מעכבת את ההחלטה שלנו, ויותר מכך, את מעכבת את ההוצאה של ההחלטה אל הפועל. במקרה הראשון, עיכוב ההחלטה יוביל לקבלת החלטה שקולה ויסודית יותר. במקרה השני, עיכוב ההחלטה יוביל לכך שלא נהיה שלמים עם ההחלטה, ולכן גם לא נהנה ממה שנעשה, ולא משנה באיזו מהאפשרויות נבחר.
ויותר מכך, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, אם אנחנו רוצים להשיג יעד מסוים, שמירה על האופציות פתוחות פוגעת ממש ביכולת שלנו להתקדם ולהגיע אליו. עד כדי כך, שלא רק שנרצה לוותר על השארת האופציות פתוחות, אלא גם נשאף לסגור אופציות קיימות בצורה אקטיבית.
מה הפירוש של סגירת אופציות קיימות בצורה אקטיבית?
אגדה ידועה, קושרת את הרעיון לשריפת ספינות. לאגדה מופעים רבים, אבל נראה לי שהמופע הראשון מדבר על המצביא הסיני שיאנג יו שחצה בשנת 200 לפני הספירה את נהר היאנגצה במטרה לתקוף את שושלת צ’ין. לאחר החצייה הורה לשרוף את ספינותיו ואמר לחייליו שאין יותר דרך חזרה. עליהם או לנצח או למות. אז הם ניצחו.
הפעילות לסגירת אופציות פתוחות נקראת חישוק עצמי, והיא אחד הכלים החזקים ביותר לרתימת עצמי להתקדמות אל היעד שאני רוצה להשיג. ולא, ממש לא חייבים לפעול בצורה קיצונית כמו שריפת סירות. לפעמים גם הכרזה פומבית שאני רוצה ל… תוביל לכך שהאופציה שלי לסגת מהעניין תהיה הרבה יותר קשה, ולכן תהיה לי מוטיבציה להגיע לשם.
ולסיכום, אנחנו לפני שנה חדשה. אם האפשרויות העומדות בפניכם הן “לא משהו”, אזי כדאי לכם לשמור את האופציות פתוחות. אבל אני מקווה שזה לא המצב. אני מקווה שעומדות בפניכם אפשרויות טובות עם פוטנציאל להתקדם ולהצליח בגדול. אם זה המצב, אני ממליץ לצמצם אותן, להתרכז ולבחור באחת. להשאיר את כל האופציות הפתוחות בשנה שהסתיימה ולצעוד עם האפשרות המנצחת יד ביד אל השנה החדשה.
שנה טובה,
אורי.
