September 25, 2017

Please reload

פוסטים אחרונים

מתי נכון לשנות החלטה, ומתי זה נקרא לזגזג?

 

נניח כי קיבלתי כבר החלטה כלשהי, וכעת אני חושב אחרת. מתי יהיה נכון לשנות את החלטתי ומתי זה נקרא לזגזג?

 

ניתוח דרך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה בפרשת המסתננים/מבקשי-המקלט.

 

לכל מי שמכין את הטוקבקים, אפשר להרגיע. הפוסט הזה אינו פוליטי, ואינו כולל דיונים על מוסר. כל שאני מתעתד לעשות זה לנתח את דרך קבלת ההחלטות בנושא, ולציין שלושה לקחים שאפשר ללמוד בעקבותיו.

 

ולעניין, בכל הקשור לבעיית המסתננים/מבקשי-המקלט מאפריקה עמדה בפני ראש הממשלה בעיה לא פשוטה. בגדול, היו לו שתי אפשרויות: לגרש אותם חזרה לאפריקה, או לאפשר להם להיקלט בארץ. לכל אחת מהאפשרויות שורה של חסרונות ובעיות. כלומר, לכל אחת מהאפשרויות מחיר ישיר משמעותי, כאשר אין כאן כלל אפשרות שניתן לומר עליה שהיא "טובה" או "רצויה". כלומר אין מחיר הכולל את החמצה של האפשרות השנייה.

 

במקרה כזה, כפי שכבר ציינתי בעבר, השאיפה היא לדחות עד כמה שניתן – בגדר הסביר – את ההחלטה, ולחפש בזמן הזה פתרונות אפשריים אחרים לדילמה. וזה בדיוק מה שעשה ראש הממשלה. דחה עד כמה שניתן את הגירוש וחיפש פתרון אחר – במקרה זה ההסכם עם האו"מ במקום לבחור באחת משתי האפשרויות הגרועות שעמדו בפניו.

 

יש שיגידו כי הפתרון שאליו חתר ראש הממשלה בעייתי בעצמו. ובכן, ברור שיש בעיות גם בפתרון הזה. ראש הממשלה לא בחר באפשרות הטובה ביותר שעמדה בפניו, אלא באפשרות הפחות גרועה.

ולכן, אפשר לקבוע כי דרך קבלת ההחלטות שלו בנקודה זו היתה נכונה.

 

לקח ראשון: כשלכל אחת מהאפשרויות העומדות בפני מחיר ישיר, ואין אפשרויות "טובות" אלא רק "פחות גרועות", כדאי לדחות עד כמה שניתן את קבלת ההחלטה ובזמן הזה לחפש אלטרנטיבה.

 

השאלה היא, מה קרה אחר-כך.

 

מרגע שהחליט ראש הממשלה לקדם את הפתרון דרך האו"מ, הוא עשה זאת בהסתר. למה? אני מניח שהוא צפה התנגדות, ורצה להציג מוצר מוגמר. יש בדרך החשיבה הזאת היגיון: אם אני צופה התנגדות, אני בונה מהלך מוכן, ואז מציג תוצאה מוגמרת. כך, למתנגדים נותר: או להתנגד או לקבל. אין להם מרחב תמרון. מאחר ולהתנגדות יש מחיר, פעמים רבות המתנגדים יקבלו את המהלך גם אם הם חושבים אחרת.

 

הבעיה עם הגישה הזאת היא שהיא פועלת רק עד לרמת התנגדות מסוימת. ברגע שפוטנציאל ההתנגדות גבוה, אני אתקל בהתנגדות עזה ללא כל אפשרות של שכנוע או פשרה כלשהי.

 

למעשה, עדיף לפעול בדיוק להיפך. אם אני צופה התנגדות, הדרך היעילה יותר היא לצרף אלי את המתנגדים, להראות להם את זווית הראייה שלי ולהפוך אותם לשותפים בהחלטה. כך, כשההחלטה תתפרסם, יהיה להם קשה להתנגד בפומבי מאחר והם גם מודעים לשיקולים, וגם היו חלק מהתהליך – כלומר שותפים להחלטה. ואולי הכי חשוב, לא הפתעתי אותם, ונתתי להם זמן להתכונן – במידה והם צריכים להסביר את ההחלטה למתנגדים שלהם.

 

נכון, זה לא פשוט לפעול כך, אבל זה מה שראש הממשלה מצטיין בו. אפילו מתנגדיו החריפים ביותר של ראש הממשלה מודים כי הוא פוליטיקאי בחסד. כישרון פוליטי מאפשר לחבק מתנגדים ולהובילם להחלטות הרצויות לך.

 

ולכן, אפשר לקבוע כי ההחלטה של ראש הממשלה להפתיע את המתנגדים הפוטנציאליים לפתרון המבוסס על ההסכם עם האו"מ (שהם בעצם תומכיו), במקום לחבק ולשתף אותם במהלך היתה טעות.

 

לקח שני: אם אני רוצה לקדם החלטה או פתרון ואני צופה התנגדות, כדאי לחבק ולשתף את המתנגדים הפוטנציאליים בתהליך ההחלטה במקום להפתיע אותם.

 

ועכשיו לשאלה האחרונה: האם חזרתו של ראש הממשלה מההסכם עם האו"מ היתה נכונה או "זגזוג".

 

למעשה השאלה היא: מתי "מותר" לי לשנות החלטה שכבר קיבלתי, מבלי שזה יהיה זגזוג.

התשובה היא שראוי לשקול מחדש החלטה שהתקבלה – ובמידת הצורך גם לשנותה – אם וכאשר מגיע אלי מידע משמעותי חדש שלא היה ידוע לי בזמן קבלת ההחלטה. אם אני מתעלם ממידע חדש וממשיך לדבוק בהחלטה הראשונית, זה קצת "ראש בקיר". כאשר הכוונה ב"מידע משמעותי"היא מידע שיש ביכולתו לשנות את האיזון בין הרווח וההפסד של ההחלטה.

 

ובאותה הנשימה אציין כי "מידע משמעותי" הוא לא שינוי של עוצמת ההפסד (או הרווח), או גודל המחיר שעלי לשלם. את הזה אני אמור להעריך מראש, ובכלל, כפי שציינתי בפוסט קודם, ברגע שנקבל החלטה, נצרך להתמודד עם המחיר שלה (ותמיד יש מחיר). זה עדיין לא אומר שקיבלנו החלטה לא נכונה, רק אומר שאנחנו צריכים להתמודד.

 

בחזרה לנושא, ראש הממשלה כנראה צפה התנגדות, הוא פשוט לא העריך נכונה את עוצמתה. אני מניח שראש הממשלה עדיין חושב שהפתרון שקידם (הסכם עם האו"מ) הוא הפתרון הנכון. הוא פשוט לא מוכן לשלם את המחיר שלו. העניין הוא שהמחיר היה צפוי מראש, ולכן גם ניתן היה להערכה כאחד מהתרחישים האפשריים לפרסום ההסכם.

 

אעז ואטען אף יותר מכך, ראש הממשלה הוא מנהיג (ושוב, נא לנקות את הדעה הפוליטית מהדיון), וקרוב לחצי מהעם הולך אחריו למרות הקשיים בהם הוא נתקל. כמנהיג, הוא יכול לקבל החלטה שתעורר התנגדות, ולפעול ליישומה. הוא רק צריך להיות נחוש דיו ולהתמודד עם המחיר שלה.

 

אם כך, חזרתו של ראש הממשלה מההחלטה שלו אכן מהווה זגזוג ולא "חישוב מסלול מחדש".

 

לקח שלישי: ראוי לשקול מחדש, ואף לשנות החלטה שהתקבלה אם הגיע לידי מידע חדש, שלא היה ידוע לי בזמן קבלת ההחלטה, ומידע זה מפר את האיזון של הרווח וההפסד של ההחלטה.

 

לסיכום, בכל הקשור לתהליך קבלת ההחלטות בנושא, ראש הממשלה קיבל החלטה אחת נכונה ושתיים שגויות, כלומר ציון 33%. קצת נמוך ממה שמותר לנו לצפות מראש ממשלה. יותר מכך, במקום להנהיג את העם – יכולת שיש לראש הממשלה, הוא בחר לתת לעם להנהיג אותו. גם בנושא זה מותר לנו לצפות מראש הממשלה ליותר.

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקבו אחרי כאן
Please reload

חיפוש לפי נושא
Please reload

ארכיון פוסטים
  • youtube - אורי יהלום
  • Facebook אורי יהלום

 054-2443405 :טלפון

uri@simplydecide.co.il :אימייל

© כל הזכויות שמורות לאורי יהלום 2018  תנאי שימוש באתר   מדיניות פרטיות

  • YouTube - אורי יהלום
  • אורי יהלום בפייסבוק