איך מחשבה מייצרת מציאות
מהו הסוד של הספר הסוד?
למי מיועד מאמר זה? למה כדאי לקרוא אותו?
יכול להיות ששמעתם פעם את הביטוי: "מחשבה מייצרת מציאות."
אולי קראתם את הספר "הסוד" שמבטיח שחשיבה על דבר מסוים גורמת לו לקרות.
ואולי שמעתם את הביטויים: "היקום", "הישות הקוסמית", "הישות האוניברסלית התבונית" וכדומה. יחד עם ההבטחה: "אם תבקשו שמשהו יקרה, היקום יקשיב לכם, והישות העליונה תגרום לזה לקרות". או "הכל כבר קיים. אתם רק צריכים לחשוב על משהו והוא יתממש".
ואז חשבתם, וביקשתם, ו... כלום לא קרה.
והאמת, שזה נראה תלוש. ואין לכם מושג איך, על ידי מחשבה בלבד, משהו יכול לקרות.
ואז אמרתם לעצמכם: "זה שטויות, וזה לא עובד." או שאמרתם: "ואללה, יש סיכוי שיש בזה משהו, אבל איך לכל הרוחות זה עובד? איך זה בכלל מתחבר?"
ואולי החלק הכי מוזר, זה שחשבתם על משהו, והוא באמת קרה. בדיוק כמו "שהבטיחו לכם". או שזה קרה לחברים שלכם, שנשבעו לכם שזה עובד. ואתם נשארתם עם השאלות ועם הספקות.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם באחד או יותר מהמצבים שתיארתי, כדאי לכם לקרוא את המאמר הזה.
כי בהמשך אני אראה לכם שני דברים:
-
שזה באמת עובד. לא בכל תנאי, ולא בלי קצת יוזמה שלכם, אבל אם תעשו את התהליך כמו שצריך, זה יעבוד עבורכם.
-
אני אסביר לכם למה ואיך זה עובד.
ויותר מכך, אני מתחייב שאם תקראו עד הסוף, אתם תבינו איך הרעיון עובד. וגם למה זה מצליח.
אם לגבי הסעיף הראשון לעיל אני לא יכול להבטיח לכם שזה יצליח, כי זה תלוי גם בכם.
הרי שלגבי הסעיף השני, אני מבטיח לכם שאתם תבינו. ואז יהיה לכם קל לעמוד בתנאים של הסעיף הראשון – כלומר הסיכוי שזה יעבוד גם בשבילכם, יעלה.
ורגע לפני שאני מתחיל, חשוב לי להדגיש שני דברים:
הראשון הוא שכדי להראות "איך זה עובד", אני הולך לפתוח את מכסה המנוע של הרעיון, ולתאר לכם קצת את פעילות המנוע. אז כן, חלק מזה יהיה קצת טכני. וההסברים יזכירו לכם יותר מכונאי רכב, מאשר מנטור להגשמה עצמית. אבל אני מבטיח שהכל יהיה מובן.
וגם אם אנחנו נרד לרגע מהרמה הרוחנית, ונתרכז בפרקטיקה. זה לא מבטל את הרוחניות או מעמעם את עוצמת הקסם. כל שיידרש מכם זה לפתוח את הראש, ולהצטייד בסבלנות. זה הכל.
הדבר השני הוא שאני הולך לקחת אתכם קדימה ואחורה בכל הקשור לקשר בין סיבה לתוצאה. זה לא מסובך, אבל עלול קצת לבלבל. מהניסיון שלי, זאת הדרך היעילה ביותר להסביר "איך זה עובד". אז אני מבקש קצת סבלנות כדי לעקוב אחרי.
מוכנים?
יופי.
אוקיי. אז איך מתקדמים?
התשובה היא: כמו באוטובוס, מתקדמים אחורה.
מתחילים מהסוף להתחלה
לפני שמתחילים
אפתח את דברי בסתירה:
כדי שהרעיון יהיה ברור, אני הולך לתאר את הדברים בסדר הפוך. אני מתכוון להתחיל מהסוף, ולהתקדם אחורה.
כן, אני מודע לכך שזה מבלבל, אבל כפי שכבר ציינתי, זאת הדרך היעילה ביותר להסביר את הרעיון. הבקשה שלי ממכם היא לעקוב אחרי. יכול להיות שתאלצו לקרוא חלק מהדברים פעמיים, אבל עדיין זה יהיה כדאי.
ואולי משפט אחד כדי להסביר למה אני הולך בכיוון ההפוך, או אם תרצו, מה המוטיבציה לכך:
כדי להראות לכם, איך כוח המחשבה שלכם מייצר אירועים בעולם האמיתי, אני רוצה להתחיל מיצירה של אירועים בעולם האמיתי, ואז ללכת לאחור ולקשור אותם לכוח המחשבה.
נכון, קצת מבלבל. אבל תודו שיש בזה היגיון מסוים.
טוב, דשנו בנושא מספיק, בואו נתחיל.
לגרום לדברים לקרות
בואו נתחיל בשאלה. באופן כללי, בחיי היומיום, איך אנחנו גורמים לדברים לקרות?
התשובה היא: על ידי רצף של פעולות קטנות.
בואו ניקח דוגמא פשוטה: בואו נאמר שאני רוצה ללכת לראות סרט בקולנוע.
מה אני צריך לעשות? לברר איזה סרטים מציגים; איפה ומתי; לבחור סרט; להציע למישהו או מישהי להצטרף אלי. זה לא חובה, אבל יהיה יותר נחמד בחברותה; לברר שהזמן בו מציג הסרט מתאים לכולם; במידת הצורך, להזמין בייביסיטר; להזמין כרטיסים; לנסוע אל הסרט; וזהו, פחות או יותר. נשאר רק להישען לאחור וליהנות מהסרט.
לפעמים אנחנו נתקלים בבעיות בדרך: הסרט שאנחנו רוצים לראות לא מציג; לא מצליחים לתאם זמן בין כל החבורה שרוצה להצטרף, לבין שעות ההקרנה של הסרט; נגמרו הכרטיסים; הבייביסיטר הבריזה; ועוד בעיות.
מה עושים? עושים פעולות קטנות נוספות שמתגברות על הבעיות. מה שנקרא לזוז קצת ימינה או שמאלה. או במילים אחרות: מתפשרים.
סה"כ, די פשוט. וגם ברור וידוע לכולנו.
מה שאני רוצה לעשות בדוגמא הטריוויאלית הזאת היא לנתח את הפעולות הפשוטות האלו.
שימו לב לכך שלכל פעולה שעשינו קיימים שני מאפיינים. אנחנו לא מקדישים לכך מחשבה, אבל שני המאפיינים האלו קיימים. תמיד!
המאפיין הראשון הוא תכלית. כלומר, לכל פעולה יש תכלית. מה הכוונה? כל פעולה מקדמת אותנו (קצת) אל עבר המטרה שלנו. כזכור אנחנו רוצים לראות סרט. אז כל אחת מהפעולות שאנחנו עושים מקדמת אותנו לעבר המטרה הזאת. אתם מוזמנים לקפוץ כמה פסקאות לאחור ולבדוק.
"טוב," תאמרו. "זה ברור." ואתם יודעים מה? אתם צודקים. זה באמת ברור. אבל שווה להזכיר את זה. נזדקק לזה בהמשך.
המאפיין השני הוא המחיר. לכל אחת מהפעולות שאנחנו עושים יש מחיר. כאן זה כבר לא הכי ברור, וצריך קצת יותר להסביר. אין דבר כזה שאנחנו עושים פעולה מסוימת ואין לה מחיר. המחיר יכול להיות קטן, אבל הוא קיים. בואו נראה כמה דוגמאות:
המחיר של "לראות אילו סרטים מציגים" יכול לבלבל אותנו. יכול לגרום לנו לרצות לראות שני סרטים, ואז נאלץ לבחור באחד ולהחמיץ את השני.
המחיר של "להזמין מישהו/י לראות איתי" הוא שצריך להתחשב באילוצי הזמנים שלו/ה.
וכך הלאה. לכל פעולה יש מחיר. לפעמים אנחנו חושבים על המחיר ולפעמים לא. לפעמים המחיר העיקרי הוא לא המחיר הישיר של הפעולה: לדוגמא מחיר הכרטיס, אלא דווקא המחיר של מה שלא עשינו באותו הזמן, בגלל שעשינו את הפעולה.
לדוגמא, בגלל שהזמנו מישהו שמאד רצינו שיראה איתנו את הסרט, נאלצנו להתחשב בזמן שלו, ואז ראינו את הסרט על משחק כדורגל בליגת האלופות. המחיר של הפסד המשחק, הרבה יותר משמעותי ממחיר הכרטיס של הסרט, לדוגמא.
אז למה החלטנו לראות את הסרט דווקא?
כי זה היה שווה לנו. פשוט מאד. היינו מוכנים לשלם את המחיר.
בואו נסכם:
איך אנחנו גורמים למשהו פשוט שאנחנו חושבים עליו לקרות?
על ידי רצף של פעולות קטנות, כאשר לכל פעולה שני מאפיינים: יש לה תכלית – כלומר הפעולה מקדמת אותי אל עבר המטרה, מה שרציתי שיקרה; ויש לפעולה מחיר, שאותו אני מוכן לשלם.
עד לכאן, לא יותר מדי מסובך.
עכשיו בואו נשאל, איך אנחנו גורמים למשהו שאנחנו רוצים – אבל הוא גדול מאד – לקרות?
נאמר, קניית דירה?
באמת איך?
והתשובה היא... (תחזיקו חזק)... אותו הדבר: רצף של פעולות קטנות, שלכל אחת מהן יש תכלית ומחיר שאותו אנחנו מוכנים לשלם.
כן, באופן מפתיע (או שלא), כדי להשיג "משהו גדול" אנחנו לא עושים פעולות גדולות. וזאת מהסיבה הפשוטה שפעולות גדולות נוטות להסתכל עלינו בחזרה ולשאול אותנו: "נו, מה יהיה? אתה מתכוון להזיז את עצמך מתישהו?"
לחילופין, אנחנו נעשה רצף של הרבה (מאד) פעולות קטנות, העונות לאותן ההגדרות של "ללכת לראות סרט בקולנוע".
נכון, יהיו לנו יותר תקלות, ויותר בעיות, ונצטרך לזוז יותר ימינה ושמאלה, וגם להתפשר. אבל הרעיון באופן כללי דומה מאד.
כן, אני יודע. אתם קוראים את מה שכתבתי, ואומרים לעצמכם בראש: "וואלה, דווקא הגיוני, מה שכתוב." ואז אתם מרימים את הראש ואומרים לעצמכם: "הגיוני, הגיוני, אבל בואנה, הבנאדם חיי בסרט. ודווקא לא בסרט מהדוגמא הראשונה."
כי איך הליכה לסרט יכולה להיות כמו קניית דירה? ברור שזה לא אותו הדבר. אחרת כולם כבר היו קונים דירות.
טוב, אז אתם צודקים (וגם קצת טועים).
נכון, זה לא אותו הדבר. אבל ההבדל נמצא במקום אחר.
גם בשביל ללכת לראות סרט, וגם בשביל לקנות דירה, אנחנו צריכים לעשות רצף של פעולות קטנות שיש להן תכלית ומחיר שאנחנו מוכנים לשלם. ההבדל ה"קטן" בין שני הדברים הוא שכדי ללכת לראות סרט אני יודע מה אני צריך לעשות. וכדי לקנות דירה אין לי שמץ של מושג מה אני צריך לעשות.
(דרך אגב, יש כאלו שיש להם מושג, והם קונים דירות. אבל נגיע לכך בהמשך).
בנקודה זו, אני רוצה לעצור, לעשות הפסקה ולדבר על נושא אחר.
לנושא האחר קוראים "ניצול הזדמנויות."
ניצול הזדמנויות
מה זה ניצול הזדמנויות?
הרעיון הוא "לתפוס משהו" שלא תוכנן מראש, אבל שלפתע הבחנתי בו, ו"להשתמש" בו, כך שייתן לי רווח כלשהו.
מזדהים עם ההגדרה?
אני מקווה שלא. או לא לגמרי. כי אני הולך להשתמש בהגדרה קצת אחרת.
אז לפני ש"רצים" לנצל הזדמנות, צריך קודם להגדיר במדויק מהי. וכאמור, ההגדרה שאני חותר אליה שונה מההגדרה שתיארתי מקודם.
בואו נסכל על כמה דוגמאות:
נוצרה לי הזדמנות להרוויח כסף, בואו נאמר 3000 ש"ח. האם זאת הזדמנות? התשובה היא ש"יכול להיות", אבל חסר לנו ההקשר. לדוגמא, נניח שאם נתרכז בהזדמנות להרוויח 3000 ש"ח נחמיץ הזדמנות אחרת שבה אפשר להרוויח 5000 ש"ח. או אולי בכלל שיש לנו עשרה מיליון דולר בבנק?
בשני המקרים האלו, ההזדמנות לא נראית ממש כמו הזדמנות, נכון? אבל אם אני סטודנט דלפון, ללא שום הכנסה, אזי זאת אחלה הזדמנות עבורי. כלומר, כפי שציינתי מקודם, ההגדרה האם מדובר בהזדמנות או בניג'וס תלויה בהקשר.
בואו נראה דוגמא נוספת: אני קובע לצאת לפאב עם חבר. הוא מאחר קצת, ואני יושב על הבר לבד עד שהוא יגיע. לפתע מישהי שנראית מעולה שואלת אם אפשר להצטרף אלי. האם זאת הזדמנות? ובכן, הבנתם: זה תלוי. אם כבר יש לי חברה/אישה, או אם תכננתי לשפוך את נשמתי על כתפו של חברי, הרי שמדובר יותר בניג'וס מאשר בהזדמנות. אבל אם אני פנוי ויצאתי לבלות, הרי שזאת נראית כמו אחלה הזדמנות. שוב, הכל תלוי בהקשר.
אז בנקודה זו, בואו נברר את ההקשר, ונגדיר מה זאת הזדמנות:
הזדמנות היא מאורע, או התרחשות, שלפתע הבחנתי בו, ושהוא מקדם אותי לאיפה שאני רוצה להגיע. כלומר, כדי שזאת תהיה הזדמנות, אני צריך תכלית: יעד או מטרה שאליהם אני רוצה להגיע. כי אם אין לי יעד כזה, אזי זאת לא הזדמנות אלא ניג'וס.
עד כמה שזה נשמע טריוויאלי, זה באמת כך.
עכשיו, אחרי שהגדרנו מה זאת הזדמנות, בואו נגדיר במדויק מה זה ניצול הזדמנות:
"מדובר על זיהוי של מאורע או התרחשות שיכול לקדם אותי, ושהחלטתי לנצל אותו."
כלומר ניצול הזדמנויות מורכב משני היבטים השונים זה מזה משמעותית.
ההיבט הראשון הוא לזהות את ההזדמנות.
והשני הוא קבלת החלטה לנצל אותה.
ההיבט הראשון – הזיהוי חשוב לאין ערוך מהשני, אבל כרגע בואו נשים אותו בצד. ואל דאגה, נחזור אליו מאוחר יותר.
בואו נתרכז בהיבט השני: בואו נניח שזיהינו הזדמנות. הבנו שזאת הזדמנות (שוב, לא בהכרח טריוויאלי, אבל תזרמו איתי פה), ועכשיו אנחנו רוצים לדעת איך לנצל את ההזדמנות, בצורה נכונה, או יעילה.
במילים אחרות, ניצול הזדמנות שקול לקבלת ההחלטה: האם לנצל את ההזדמנות או לא.
ומה שאנחנו מחפשים זה מתכון מנצח לקבלת ההחלטה הזאת.
אז בבקשה. הנה המתכון:
כשאנחנו מזהים הזדמנות עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות בלבד: האם ההזדמנות מקדמת אותנו? והאם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר שלה? ואם אנחנו עונים בחיוב – לנצל.
ברור?
אהמממ... לא הכי? אוקיי. אז בואו נפרט קצת:
השאלה הראשונה היא: האם ההזדמנות מקדמת אותי?
חשוב: אנחנו לא שואלים אם ההזדמנות טובה, מתאימה, כייפית, אם נרוויח ממנה משהו או אם "בא לנו" לנצל אותה. מתייחסים רק לשאלה האם היא מקדמת אותי או לא!
מקדמת לאיפה?
לאיפה שאנחנו רוצים להגיע, אל היעד שלנו.
וכאמור, אם אין לנו יעד או מטרה, אז המושג "הזדמנות" מאבד את המשמעות שלו.
נקודה שכן כדאי לשקול היא: מה האלטרנטיבה? כלומר, מה אעשה אם לא אנצל את ההזדמנות הזאת? השאלה הזאת חשובה, כי יכול להיות שהאלטרנטיבה תקדם אותי יותר אל המטרה שלי! תסתכלו שוב על הדוגמא של ההזדמנות להרוויח 3000 ₪ אל מול האלטרנטיבה שבה אפשר להרוויח 5000 ש"ח.
השאלה השנייה היא: האם אני מוכן לשלם את המחיר?
ושיהיה ברור: אין הזדמנות שאין לה מחיר. פשוט אין. כל הזדמנות מגיעה עם מחיר.
המינימום זה הזמן שלנו שאנחנו מקדישים לניצול שלה. וכמובן יכול להיות גם מחיר כספי, מחיר רגשי ועוד.
ובהמשך לשאלה הקודמת, נרצה גם להעריך מה התועלת של האלטרנטיבה. הזמן של כל אחד ואחת מאיתנו מוגבל. אם אני מנצל הזדמנות מסוימת, אני נאלץ לוותר על אחרת. וכאמור, יכול להיות שדווקא ההזדמנות שוויתרתי עליה, תקדם אותי יותר לאיפה שאני רוצה להגיע!
כלומר, חלק מהמחיר של ההזדמנות, הוא הוויתור על האלטרנטיבה. על מה שהחלטתי לא לנצל.
הדבר יכול להוביל במקרים מסוימים גם להתפזרות או לאיבוד מיקוד.
ועכשיו הזמן לקבלת החלטות:
אם זיהיתי הזדמנות, ולשתי השאלות ששאלתי עניתי בחיוב, אזי אני מנצל את ההזדמנות מיד, ללא היסוס וללא מבט לאחור.
למה מיד וללא היסוס?
התשובה באופן מפתיע פשוטה למדי: כי אין שום סיבה אחרת.
את הבדיקות עשיתי בהתייחסות לשתי השאלות. אם עניתי עליהן בחיוב, אז זהו. אין עוד.
יכול להיות שזה נשמע לכם נמהר. אבל זה לא. ממש לא. זאת הדרך הנכונה לנצל הזדמנות. נכון, זה לא יצליח בכל המקרים, אבל כן יצליח ברובם.
טוב, וכדי להשלים את נושא ניצול ההזדמנויות, נשאר לנו לעסוק רק בנושא אחד "קטן": זיהוי ההזדמנות.
אבל לפני שנצלול לשם, אני רוצה להתחיל לקשור את החלקים. אני מניח שכבר שמתם לב לכך, אבל אם לא, חיזרו לחלק העוסק ב"ללכת לראות סרט", ואז תקראו את העיקרון של ניצול ההזדמנות.
נראה לכם דומה?
ובכן, אתם לא טועים. זה מאד דומה. למעשה התיאור של ניצול הזדמנות שזה עתה סיימנו, הוא תיאור קצת יותר מסודר של מה שאנחנו עושים בלי לחשוב עליו בחיי היומיום. ושוב, ההבדל הוא בממדים.
כי אם אנחנו רוצים לקנות דירה (זוכרים? זאת הדוגמא שלנו), ואני טוען שזה דומה מאד לדרך בה אנחנו הולכים לראות סרט, ההבדל הוא בממדים. כדי לקנות דירה, אנחנו נצטרך לדעת לנצל הזדמנויות נכון, במקביל לפעולות הרגילות שנצטרך לעשות.
וכזכור, ההבדל הגדול בין שני הדברים הוא שאין לנו מושג מה צריך לעשות כדי לקנות דירה. ובכלל, איך נצליח לזהות הזדמנויות לקניית דירה?
או, אז יופי ששאלתם. במקרה רציתי לדבר אתכם על זיהוי הזדמנויות.
זיהוי הזדמנות
אז כאמור ההיבט הראשון הוא זיהוי ההזדמנות. לכאורה נראה דבר פשוט, אבל רק לכאורה.
למה?
כי כשאנחנו לא מזהים הזדמנות, אנחנו לא יודעים את זה. כלומר, אין לנו מושג שהייתה הזדמנות ושהחמצנו אותה. יותר מכך, קיימות מסביבנו כל הזמן עשרות אם לא מאות הזדמנויות, את רובן אנחנו פשוט לא רואים.
למה?
כי הזדמנויות קשורות לתודעה, ואם התודעה שלנו לא מכוונת לנושא ההזדמנות, אנחנו לא נראה אותה. אפילו אם היא תנחת אחר כבוד מול העיניים שלנו. נראה הזוי במידת מה, אבל באופן מעצבן למדי... ככה זה.
ולפני שנראה איך כן מזהים הזדמנות, אני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות כדי להמחיש את מה שאני מתכוון.
בואו נשאל שאלה פשוטה: מהי המכונית הכי נפוצה בישראל?
אל תטרחו לענות. התשובה היא ללא שום ספק: "סקודה אוקטביה כסופה." למה המכונית הזאת דווקא? כי אני כל הזמן רואה אותה. לאיפה שאני לא מסתכל, אני רואה מיליון אוקטביות כסופות, ולכן ברור שזאת המכונית הנפוצה ביותר. אהה... ו... כן, שכחתי לציין. יש לי מכונית כזאת.
טוב, אני רואה את החיוך מתפרש על פניכם. אז כן, בגלל שיש לי מכונית כזאת, אז "התודעה שלי שם" ואני פשוט מבחין במכונית הזאת בכל מקום. ואני מקווה שברור לכם שאם אחליף מכונית, אזי גם המכונית הנפוצה ביותר בישראל תתחלף.
רוצים דוגמא נוספת: אם את בהיריון, או אם אשתך בהריון, פתאום אתם מסתכלים סביב, וכולן בהריון. ואחרי הלידה, כשאתם עם עגלת תינוק, פתאום כל הרחוב מלא בעגלות תינוק. ממש הצפה. וברור שלא היתה שם עגלה אחת לפני שלכם היתה.
אני מניח שהרעיון ברור. בואו נראה דוגמא אחרונה ודי. כשהתחלתי את דרכי ביזמות, עברתי בין הרבה יזמים מצליחים, וראיינתי אותם. באחד מהראיונות, היזם שואל אותי: "רוצה להרוויח כסף? כי זה ממש קל." שאלתי אותו איך. הוא פתח עיתון, דפדף קצת, ואז הראה לי כתבה על מצברים. לא הבנתי. אז הוא הסביר לי מה הוא היה עושה, ואיך הוא היה מייצר מזה כסף. הייתי בשוק. זאת היתה הזדמנות אדירה. ועם זאת לא היה שום צל של אפשרות שהייתי בכלל מבין שהכתבה הזאת על המצברים, יכולה לייצר לי כסף. שזאת הזדמנות כל כך גדולה.
העניין הוא שהתודעה שלי לא היתה שם. ושל היזם כן. אז הוא ראה את ההזדמנות ולי לא היה סיכוי.
אני יודע שקשה לתפוס את זה, אבל אם התודעה שלנו לא נמצאת במקום מסוים, אנחנו פשוט לא רואים. יש קטע וידאו מדהים שמבקש מהצופים לעקוב אחר מסירות כדור בין כמה אנשים. לא אעשה לכם ספוילר, אבל אם ייצא לכם לראות את זה, תתרכזו בספירת המסירות. זה קטע מדליק. הוא מראה מה קורה כשהתודעה שלנו לא נמצאת במקום שאליו אנחנו רוצים להגיע.
עוד דוגמא? מספרים שכשהספרדים הגיעו לאמריקה. הילידים לא הצליחו להבחין בספינות שלהם, כי הם אף פעם לא ראו ספינות לפני זה. את מבינים את זה? הם הסתכלו על האוקיאנוס וראו רק מים, למרות שהיו שם ספינות! ככה המוח שלנו עובד.
אז אני רוצה לשוב ולטעון: יש כל הזמן המון הזדמנויות. המון! בכל תחום! אנחנו פשוט לא רואים אותן. אנחנו נראה, או נשים לב רק לאלו שמתאימות לתודעה שלנו. את כל השאר אנחנו פשוט לא נראה! ממש, ממש לא נראה! זה לא אומר שאין הזדמנויות! כי תמיד, תמיד(!) יש. זה רק אומר שאנחנו לא רואים אותן.
כלומר, כדי לזהות הזדמנויות, אנחנו צריכים שהתודעה שלנו תהיה שם. ובואו, היא לא ממש שם.
אז איך אנחנו גורמים לכך שנצליח לזהות הזדמנויות?
יש הרבה טכניקות. אני אפרט רק שתיים מהטכניקות העיקריות.
הטכניקה הראשונה נקראת "סביבת היעד".
כדי להגיע למטרה גדולה ורחוקה, אנחנו מחפשים אנשים "באזור היעד". אני קורא להם "אנשים מסביבת היעד". אנשים אלו צריכים לענות על שני מאפיינים: הראשון הוא שהם כבר הגיעו ליעד, והשני הוא שהם עשו זאת בהצלחה.
בדוגמא שלנו: אנשים שכבר קנו דירה כמו שאני רוצה, והם מרוצים ממנה מאד. דוגמא אחרת: אם המטרה שלי היא להיות שר בממשלה, אז מי שהיה שר, או שהוא שר עכשיו, ולדעתי הוא שר מוצלח. אם אני רוצה להרוויח עשרה מיליון דולר, אז כדאי למצוא מישהו שהרוויח עשרה מיליון דולר מבלי למכור כליה ומבלי לדרוס אנשים אחרים. וכך הלאה.
עכשיו בואו נשאל, האם אנשים אלו יכולים לזהות הזדמנויות כאשר אלו חולפות מולן?
ברור. הרי הם שם. התודעה שלהם שם, ולכן הם גם יכולים לזהות את ההזדמנות.
הם גם יכולים לתאר לכם – די במדויק – מהו רצף הפעולות הקטנות שיוביל אתכם למטרה שלכם, אבל זה מחוץ לנושא המאמר הזה.
רק דבר אחד חסר לי: מדובר על התודעה שלהם, ולא שלכם. והתודעה שלהם בלבד, זה לא מספיק. כלומר, הטכניקה של להגיע אל אנשים מסביבת היעד ולחבור אליהם היא מעולה כטכניקה משלימה, אבל משהו נוסף צריך לקרות עוד לפניה. וזאת הטכניקה השנייה.
כדי לזהות הזדמנויות עליכם להביא את התודעה שלכם ל"אזור ההזדמנות". בדוגמא שלנו: קניית דירה, עליכם קודם כל לדמיין את הדירה בראשכם. לפרטי פרטים. לחשוב על הדירה שלכם ו"לראות אותה" יומם וליל. לדבר עליה. לפנטז עליה. לדון בה, ולהסתובב כל הזמן סביבה. ואז להצטרף לפורומים של קניית דירות, לדבר עם מתווכים על דירות, ובכלל לעסוק בכל ההוויה שלכם בדירה.
אם באמת תעשו את זה, פתאום תתחילו לראות הזדמנויות. זה כאילו שילדתם תינוק, ופתאום כל הרחוב מתמלא בעגלות. זה ממש כך. ואז גם תראו (או תשמעו על) אנשים מסביבת היעד שישלימו לכם את התמונה.
כלומר, כדי לזהות הזדמנויות, עליכם לראות את הנושא בראשכם. לדמיין אותו לפרטי פרטים, ואז לחשוב על התחום יומם ולילה.
מצלצל לכם מוכר? מתחבר לכם לספר "הסוד"?
אז בואו נחזיר את הדברים לסדר הנכון.
ועכשיו לסדר הרגיל: מהתחלה לסוף
אם אני רוצה להגיע למטרה רחוקה. ליעד נכסף שאין לי שמץ של מושג מה לעשות כדי להגיע אליו, אני צריך לעשות את הפעולות הבאות:
ראשית אני צריך לראות בדמיוני את המטרה מתוארת לפרטי פרטים. ממש לחוות אותה. לדבר עליה, לדון בה, לספר עליה לאחרים. כך אני מעתיק את התודעה לי ל"אזור המטרה". כאשר אעשה את זה, אתחיל לראות הזדמנויות בנושא, וגם אנשים מסביבת היעד, שיוכלו לעזור לי.
שנית, כשאני כבר רואה הזדמנויות, כל שעלי לעשות זה להחליט לנצל אותן. בנוסף, להיעזר באנשים מסביבת היעד, שיכולים לעזור לי לבנות תוכנית להתקדמות אל המטרה.
שלישית, על ידי רצף ארוך ועקבי של פעולות קטנות שמקדמות אותי אל המטרה, ושאני מוכן לשלם את מחירן, תוך כדי התמודדות עם מכשולים והתפשרות, אני אגיע למטרה.
כל שנדרש זאת התמדה.
אז נכון, זה לא מספיק רק לדמיין את מה שאני רוצה, כפי שכתוב בספר "הסוד", אבל אם אני אדמיין, ואהיה מוכן גם לעשות פעולות בעולם האמיתי, ולהתמיד, אני אגיע למטרה.
וזה, על רגל אחת, הסוד של הספר "הסוד".
שהרי אם קיימות בעולם הרבה מאד הזדמנויות בכל תחום שהוא, הזדמנויות שאני לא רואה אותן, ברגע שאפעיל את המחשבה שלי, ואשנה את התודעה שלי, אתחיל לראות אותן. ואז אני גם יכול לנצל אותן.
כשאומרים שהכל ביקום כבר קיים, ואני רק צריך לחשוב על משהו כדי שהוא יקרה, לזה בדיוק מתכוונים. נכון, זה לא מספיק. אני צריך גם לעשות משהו, לא רק לחשוב ולדמיין. אבל כאמור, אם אעשה: אנצל הזדמנויות ואתמיד, אגיע למטרה.
וניסוח אחרון של אותו העיקרון: כשאני חושב על משהו, ומאד רוצה אותו, ניתן לומר שאני משדר ליקום את רצונותיי והוא נענה להם ומחזיר אלי בחזרה הזדמנויות העונה לרצון זה בדיוק. גישה כזאת היא חיצונית. כלומר תלויה בגורם אחר – היקום – שיענה לי ולאו דווקא בי.
מה שהצגתי במאמר זה, אינו סותר את הגישה החיצונית, אבל מעתיק את המשקל לגישה הפנימית שטוענת: יש כל הזמן בעולם מסביבנו הזדמנויות. המון. ממש המון!
בתוך הראש שלנו, בחשיבה שלנו יש פילטרים – מסננים. למה? כי אחרת היינו משתגעים מכמות המידע שהעולם מזרים לתוכנו. הפילטרים האלו מסננים את הרוב המוחלט של ההזדמנויות כל הזמן. כאשר אנחנו חושבים על משהו, זה אומר שאנחנו מתכנתים את הפילטרים מחדש כך שיאפשרו לנו לקלוט את ההזדמנויות הרלוונטיות. ואז, מה שקורה זה, שפתאום אנחנו מתחילים לקלוט הזדמנויות בנושא. זה לא שההזדמנויות פתאום מופיעות. הן תמיד היו שם. זה אנחנו שפתאום מתחילים להבחין בהן.
.
שלוש תוספות קטנות
רגע לפני הסיום אני מבקש לתאר שלושה עקרונות נוספים שאני בטוח ששמעתם עליהם, ולהסביר לכם למה הם עובדים – הפעם מהזווית של חשיבה מייצרת מציאות, שתוארה במאמר זה.
העיקרון הראשון הוא לספר לכל העולם מה המטרה שלכם, להיכן אתם רוצים להגיע.
למה?
משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא "חישוק עצמי" שזה הכלי היעיל ביותר להבטיח התמדה, אבל נושא זה הוא מחוץ לתחום של המאמר הנוכחי. הסיבה השנייה היא שכאשר אתם מספרים לכולם, את מרחיבים את יריעת חיפוש ההזדמנויות שלכם. פתאום גם אחרים יספרו לכם שהם שמעו על דירה שמתפנה בשכונה שאתם רוצים לגור בה, או שגיס שלהם הוא מתווך שמתמחה בדיוק שמה שאתם מחפשים, וכך הלאה. פשוט יגיעו אליכם הרבה יותר הזדמנויות. הרבה, הרבה יותר.
העיקרון השני הוא חשיבה חיובית. וכאן אני מעריך שאתם כבר מבינים לבד.
אם חושבים מה אתם לא רוצים, אזי שם תהיה התודעה שלכם, ואלו יהיו ההזדמנויות שתזהו. רק הזדמנויות של מה לא יעבוד ולא יצליח. אם תחשבו חיובי, אז התודעה שלכם במקום אחר. באזור היעד שלכם, ואתם תזהו הזדמנויות שיקדמו אתכם למטרה.
אני יודע ששמעתם בעבר שכדאי לדמיין בראש מה אתם רוצים. ולא, מה אתם לא רוצים. ואתם חשבתם שזה קשור למוטיבציה שלכם ולדרך הפעולה. אז נכון, זה קשור גם לכך, אבל ראשית, והכי חשוב, זה קשור לתודעה שלכם, למה שאתם רואים. להזדמנויות שאתם מושכים אליכם (מושכים אליכם שקול ל: רואה את ההזדמנויות האלו, ומתעלם מהאחרות). אם תחשבו חיובי, תזהו (תמשכו אליכם) הזדמנויות חיוביות, שיקדמו אתכם למטרה. ואם תחשבו שלילי תמשכו אליכם (תזהו) הזדמנויות שיוכיחו לכם שזה לא כדאי, ושאתם תיכשלו.
העיקרון השלישי שבו נסיים הוא מזל.
יש הרבה מאד הגדרות למזל. הנה ההגדרה שלי: היכולת לזהות הזדמנויות ולנצל אותן.
הגדרה פשוטה למדי אבל טומנת בחובה הרבה מאד.
באופן כללי, אני לא מאמין במזל כגזירת גורל. אני מאמין שהאדם יכול "לייצר" לעצמו מזל. נכון, אלוהים תמיד יפתיע אותנו. אבל עם הכל (כמעט) אפשר להתמודד. השאלה היא על מה אנחנו חושבים, במה אנחנו מתרכזים, ואיך אנחנו מתמודדים.
אז אם אני חושב על המטרה שלי, ומביא את התודעה שלי לשם, אני אתחיל לראות הזדמנויות בתחום. והרבה. חלק מהן, אני כנראה גם אנצל. ואז, למסתכל מהצד זה ייראה כאילו יש לי מזל. אבל האמת היא שאני גרמתי לדברים לקרות. לא חיכיתי לגזירת גורל, או להתערבות של אלוהים. אני יזמתי את המזל הזה על ידי שינוי חשיבה, מלווה בפעולות בעולם האמיתי.
אומרים שנפוליון בונפרטה היה בוחר את שרי הצבא שלו על פי אלו שיש להם מזל. שמעתי על זה לפני שנים, וחשבתי שזה דיי טיפשי. היום אני מבין שזה חכם בצורה בלתי רגילה. כי לשרי הצבא יש מזל, לא בגלל שיש להם טבעת קסמים או נשיקה של אלוהים במצח. אלא שהם יודעים לזהות הזדמנויות, ולנצל אותן. כלומר התודעה שלהם שם, וגם היכולת לעשות פעולות מקדמות בעולם האמיתי. בדיוק מה שהיינו מצפים ממצביא מוצלח.
סיכום
אז ראינו איך החשיבה שלנו גוררת שינוי תודעה שמשנה את היכולת שלנו להבחין בהזדמנויות. וכאשר אנחנו מזהים הזדמנויות להתקדם אל המטרה, כל שעלינו לעשות זה לבחור את ההזדמנות המתאימה ביותר מהכמות העצומה שמתגלגלת לפתחנו, ופשוט לנצל אותה.
מאחר ולהזדמנות יש מחיר, נאלץ לשלם אותו, אבל זה יהיה שווה, כי התמורה שנקבל תהיה גדולה יותר מהמחיר.
וכך, על ידי רצף של פעולות קטנות וניצול של הזדמנויות, נתקדם אל המטרה. לא הכול יעבור חלק. יהיו לנו נפילות, ומפתחי נפש, אבל השאלה האם נגיע למטרה או לא, תלויה רק בדבר אחד. בנו. ברגע שהתודעה מכוונת, ויש נכונות, נשארת רק השאלה של התמדה.
מי שמתמיד, ולא מוותר, מגיע אל היעד.
ברור מאליו כי יש הרבה טכניקות נוספות שעוזרות להגיע למטרה. אני מפרט אותן בסדנא שלי: "איך עושים שינוי מוצלח בחיים" וגם בספר: "לגרום לדברים לקרות" שייצא בקרוב.
אבל במאמר זה הסתפקתי בלהראות כיצד "מחשבה מייצרת מציאות" הלכה למעשה.
ומה שיפה בהסבר, זה שהוא תואם את הגישה הרוחנית במלואה. כלומר ההסבר שלי אינו סותר את הגישה הרוחנית, כפי שהיא עולה בספר "הסוד" ובסדנאות דומות אחרות. ההסבר משלים אותה. או, אם תרצו, נותן לכם הצצה אל מאחורי הקלעים שלה, אל מתחת ל"מכסה המנוע" שלה. זה הכל. אתם יכולים להציץ ולסגור את המכסה, או להציץ ולהשאירו פתוח. לא תהיה לכך שום השפעה על היכולת שלכם לסמן מטרות רחוקות ולהגיע אליהן.
אז תמשיכו לחלום ולדמיין, ותהפכו את החלומות שלכם למציאות!
ושיהיה לכם בהצלחה!