גישת EDM בקבלת החלטות

Logo4.jpg

שיטת EDM (Entrepreneurship Decision Making) מתייחסת אל תחום קבלת ההחלטות בצורה שונה מהגישה המקובלת כיום בעולם. ההבדל העיקרי הוא שהגישה מתייחסת להחלטה כאל בעיה הדורשת פתרון ולא כאל נושא הדורש מחקר או אנליזה.

מעבר לכך, יש לשיטת EDM כמה מאפיינים נוספים המייחדים אותה מהגישה הרווחת לקבלת החלטות. בתוך כך, בגישת ה-EDM אנחנו:

  • מעדיפים להתייחס לדילמה כאל בעיה שיש לפתור, על פני מצב הדורש ניתוח

  • נותנים עדיפות להרגשה של המחליט אחרי ההחלטה, על פני תוצאת ההחלטה

  • מעדיפים קבלת החלטה, על פני התלבטות ארוכה

    • ובניסוח אחר:

    • מעדיפים התפשרות והתמודדות עם מחיר ההחלטה, על פני הקצאת משאבים מנטליים להחזקת הדילמה פתוחה

  • מעדיפים להתרכז בתהליך קבלת ההחלטה, על פני מיקוד בתוכן ההחלטה

כלומר, בעוד שיש ערך לגישה המתוארת בחלק השמאלי של כל משפט, בשיטת EDM, אנחנו מעריכים יותר את הצד הימני.

ולמרות שאת חלק מהסעיפים אפשר למצוא בגישות נוספות של קבלת החלטות, השילוב של כולן יחדיו מהווה גישה השונה משמעותית מכל הגישות הקיימות כיום לקבלת החלטות.

 

בהמשך המנשר ניתן לקרוא פירוט של כל אחד מהמשפטים לעיל.

מעדיפים להתייחס לדילמה כאל בעיה שיש לפתור, על פני מצב הדורש ניתוח

כאמור, הגישה הזאת היא המרכזית ב-EDM, וההבדל העיקרי בינה לבין גישות אחרות.

במקום לנתח מצבים של קבלת החלטות, שיטת EDM מתייחסת לדילמה, או להחלטה העומדת על הפרק, כאל בעיה. בהתאם לכך, השיטה מציעה דרך לפתור את הבעיה, כלומר דרך לקבלת החלטה.

יותר מכך, ב-EDM אנחנו מאמינים שניתן להגיע להחלטה בלמעלה מ-90% מהדילמות הניצבות לפתחנו. זאת על ידי תהליך מובנה התלוי במצבו הרגשי של המחליט, ובסוג הדילמה.

במילים אחרות, שיטת EDM מובילה את המחליט להחלטה מבלי להתעסק בתוכן ההחלטה כלל.

 

נותנים עדיפות להרגשה של המחליט אחרי ההחלטה, על פני תוצאת ההחלטה

גישת EDM מובילה להחלטה שבה יותר חשוב שהמחליט יהיה מרוצה מההחלטה, מאשר שההחלטה תהיה אופטימאלית או מיטבית עבורו. מובן כי ברוב המקרים מדובר באותה התוצאה בשתי הגישות, אולם כאשר יש סתירה בין הגישות, ההעדפה היא לטובת ההרגשה של האדם.

מדוע זה כך?
הסיבה לכך שהקביעה מהי החלטה "נכונה" או "טובה" היא סובייקטיבית, ותלויה במחליט עצמו. לדוגמא, מישהו קיבל החלטה שגרמה לו להוצאה כספית מיותרת של 100 ₪, אבל הוא עדיין מרוצה מההחלטה. האם ניתן לומר שההחלטה שקיבל לא היתה נכונה? כנראה שלא. אם נעריך את ההחלטה בכלים כלכליים בלבד, ברור כי ההחלטה שגויה, אבל קבלת החלטות קשורה לפסיכולוגיה לא לכלכלה, ובפסיכולוגיה האדם מקבל ערך מדברים רבים אחרים, לא רק מכדאיות כלכלית. בשיטת EDM, אנחנו מעניקים משקל לכל הדרכים בהן האדם המחליט מקבל ערך, ולאו דווקא מתרכזים בערך החומרי או הכלכלי.
ואיך יודעים מה מעניק ערך למחליט?
פשוט, אם הוא מרוצה לאחר קבלת ההחלטה, סימן שקיבל ערך. ערך כלשהו. או בניסוח אחר, כפי שכבר הזכרנו: ההגדרה של ההחלטה נכונה היא סובייקטיבית.

בנוסף, במקרים רבים, תוצאת ההחלטה אינה בהכרח תלויה במחליט, בעוד שההרגשה אחרי ההחלטה, כמעט תמיד כן.

לקריאה נוספת לגבי ההגדרה של החלטה נכונה על פי גישת ה-EDM.

מעדיפים קבלת החלטה, על פני התלבטות ארוכה

או, בניסוח אחר:

מעדיפים התפשרות והתמודדות עם מחיר ההחלטה, על פני הקצאת משאבים מנטליים להחזקת הדילמה פתוחה

בבסיס הגישה מצויה ההנחה כי כל החלטה היא פשרה כלשהי. בכל החלטה נפסיד, נוותר או נשלם מחיר על משהו. צריך להשלים עם כך, כי אחרת נתקשה לקבל החלטה.

השיטה מניחה, ומשלימה עם העובדה, שחלק מההחלטות שנקבל לא יהיו אופטימליות עבורנו. עדיין, הן יהיו הטובות ביותר עבורנו לאור המידע הנוכחי בידנו, והינן עדיפות על אי קבלת החלטה.

יותר מכך, הגישה מניחה גם שבחלק מההחלטות שלנו אנחנו נטעה. ולמרות זאת במצטבר, המחיר שנשלם בגלל שלא קיבלנו החלטה, יהיה גבוה יותר.

החלטה טובה דיה: התלבטות נוספת בדרך כלל אינה מוסיפה מידע שעוזר לקבלת ההחלטה. וכמעט אף פעם לא מוסיפה מידע שהופך את ההחלטה ל"נכונה יותר". ברוב המקרים, או שההתלבטות אינה מוסיפה מידע כלל, או שהיא מוסיפה מידע שרק מבלבל ומפריע.

מהזווית העסקית: כמעט תמיד עדיף לקבל החלטה כלשהי מאשר לא לקבל החלטה כלל. ויש לכך שתי סיבות:
הראשונה היא שבדרך כלל אין דבר כזה "החלטה נכונה" בעסקים, אלא רק "לקבל החלטה לא משנה איזו ולהתמיד בה". אם לא נעשה כך, העסק שלנו ידשדש מאחור במקום להתקדם. ולכן קבלת החלטה כלשהי עדיפה על המשך ההתלבטות.
השנייה היא שכל עוד אנחנו לא מקבלים החלטה, אנחנו מקצים משאבים מנטליים רבים לעיסוק בדילמה שנותרה אצלנו פתוחה. הדבר מעכב אותנו כמעט בכל מובן. ברגע שנחליט, נוכל להניח את המאמץ המנטאלי הזה מאחורינו, ולהתקדם.

 

מעדיפים להתרכז בתהליך קבלת ההחלטה, על פני מיקוד בתוכן ההחלטה

כשאני יושב במסעדה ומתלבט האם להזמין מרק או סלט כמנה ראשונה, תהליך ההחלטה מתייחס לבחירה בין שתי אפשרויות, בעוד שתוכן ההחלטה עוסק במרק ובסלט עצמם.

גישת EDM מעניקה כאמור, ערך גבוה לתהליך קבלת ההחלטה. כפי שנאמר בסעיף הראשון, אנחנו רואים בהחלטה בעיה או אתגר הניתן לפתרון, כאשר הדרך לפתרון האתגר, כלומר לקבלת החלטה, תלויה במצבו הרגשי של המחליט, ובסוג הדילמה, ולא בתוכן ההחלטה.

מאחר ומדובר בתהליך מובנה שאינו תלוי בתוכן ההחלטה, הגישה מעדיפה את המיקוד בתהליך קבלת ההחלטה, ונותנת ערך נמוך לתוכן ההחלטה.

 מובן כי תוכן ההחלטה משפיע במידה מסוימת על מצבו הרגשי של האדם, ובכך גם על התהליך, אולם אנחנו מעדיפים להתייחס ישירות למצבו הרגשי של האדם ולא בצורה עקיפה לתוכן.

 

סיכום

לסיכום אני מבקש למצב את גישת ה-EDM בין שני קצוות.

מצד אחד: בשנים האחרונות, אנחנו רואים התקרבות של תחום קבלת ההחלטות אל עולם הכלכלה (כלכלה התנהגותית). גישת EDM פועלת בצורה הפוכה למגמה זו, ומחזירה את קבלת ההחלטות אל הפסיכולוגיה.

אנחנו כאמור, לא מתעקשים על קבלת החלטה "אופטימלית" (מה זה בכלל?), על קבלת החלטה בהתאם ל"אינטרסים של המחליט", או אל "מקסום" התוצאה. במקום כל זאת, אנחנו מעדיפים שמקבל ההחלטה יהיה מרוצה ממנה (ומעצמו) לאחר קבלת ההחלטה. כאשר ברוב המקרים, אין כאמור סתירה בין הגישות.

בתוך כך, השיקולים של המחליט יכולים להיות שונים ואף חריגים, קוגניטיביים או רגשיים. זה לא ממש משנה. מה שחשוב זה שהטיעונים האלו רלוונטיים למקבל ההחלטה, ונותנים לו ערך. מה שהופך את ההחלטה למתאימה לו באופן אישי. או אם תרצו, להחלטה סובייקטיבית.

מצד שני: אנחנו רואים אנשים רבים המחפשים תשובה במקורות חיצוניים. אנשים המתקשים לקבל החלטות בחייהם, בין שהם מתלבטים, או חוששים מכך שיקבלו החלטה שיתחרטו עליה בעתיד, פונים לקבלת החלטה או תשובה במקורות אחרים. כאשר מקורות אלו יכולים להיות שונים ומגוונים: אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור או אפילו הדת על שלל גווניה ומופעיה.

חשוב לי לציין כי אין בדבריי ביקורת על הגישות השונות, או על האנשים הבוחרים לפנות בדרך זו. מובן לחלוטין כי בחירה בדרך זו מובילה לתחושת ביטחון של הפונה, ובמידה מסוימת גם לשקט נפשי.

בתוך כך, שיטות וגישות אלו מעניקות תשובה דומה לגישת ה-EDM. גם אצלן העיקר הוא שהמחליט יהיה מרוצה, שלם בהחלטה, וירגיש שקיבל ערך. זאת (לפעמים) על חשבון קבלת החלטה או תשובה "אופטימאלית".

ובכל זאת, קיים הבדל מהותי בין כל הגישות לעיל לבין ה-EDM. גישת ה-EDM מעניקה למחליט את היכולת לקבל החלטה או תשובה ולהיות שלם, מרוצה, ועם תחושת ביטחון, כאשר ההחלטה נובעת מבפנים: מהנפש, מהיכולות ומהכישורים שלו. ממרכיבים שהוא שולט בהם, ושהוא יכול להתאמן ולשפר אותם, ולא מאלמנטים חיצוניים שאין לו שליטה עליהם.

ומשפט אחרון לגבי יעודה של גישת ה-EDM:

הגישה פותחה על ידי אורי יהלום על מנת לעזור לו לעזור לאחרים לקבל החלטה. כלומר, כל מי שמשתמש בגישת ה-EDM יכול לעזור לאחרים לקבל החלטות בקלות. ובאותו הזמן, גם לשפר את

יכולת קבלת ההחלטות שלו עצמו. כאשר היכולת המפותחת היא פנימית ולא חיצונית.