להתכוון

כולנו מאחלים לעצמנו, שבשנה החדשה המתרגשת עלינו לטובה, נקבל החלטות טובות ונכונות עבורנו.

אבל האם לקבל החלטה זה מספיק?

תשמעו סיפור: יש לי חבר שממציא ומייצר כל הזמן דברים חדשים שעובדים נהדר ואף נמכרים בהצלחה לא מבוטלת. לפני כחודשיים הוא סיפר לי על רעיון למוצר מגניב. אמרתי לו שלדעתי חייבים לרשום על הרעיון פטנט, ואז אפשר תוך כשבוע לייצר אב טיפוס (במדפסת תלת-מימד), ולהתחיל לשווק. הוא הסכים אותי לחלוטין.

שאלתי אותו, מתי הוא מתכוון להגיש את הפטנט והוא אמר: “מחר”.

זה היה לפני חודשים…

הרבה פעמים אנחנו מקבלים החלטה לעשות משהו. אנחנו מרגישים סיפוק מכך שסופסוף קיבלנו החלטה, רק כדי לשים לב אחרי מספר ימים… ששום דבר לא השתנה.

למה? כי למרות ההחלטה, לא ממש עשינו משהו.

מה שקרה זה שקיבלנו החלטה, אבל לא הוצאנו אותה אל הפועל. מה שנקרא בעברית: “מחר דיאטה” (או “מחר פטנט").

מה חסר?

בתחום היעוץ העסקי מגדירים “עשייה” כתהליך בן שלושה שלבים: (1) מקבלים החלטה, (2) מתכוונים ואז (3) עושים. הרבה פעמים, המילה “מתכוונים” קצת הולכת לנו לאיבוד. ואז אנחנו מקבלים החלטה, אבל לא ממש מתכוונים. עשייה… לא יוצאת מזה.

אז מה כן עושים?

ראשית, להיות מודעים לכך שלפעמים אנחנו מחליטים, ואפילו מרגישים סיפוק על כך שבסופו של דבר הצלחנו לקבל החלטה. רק כדי לגלות לאכזבתנו שכנראה לא באמת התכוונו. וקרוב לוודאי שגם לא באמת האמנו שההחלטה הזאת תצא אל הפועל.

ואז, אחרי שאנחנו מודעים לכך, ישנם שני דברים פשוטים ויעילים שאפשר וכדאי לעשות:

הראשון הוא לחשק את עצמי. במילים אחרות: לפרסם בקולי קולות את כוונתי. לומר לכולם ש”מחר דיאטה”, או ש”עד סוף החודש אני מתפטר” וכו’. ברגע ששיתפנו אחרים, יהיה לנו קשה יותר לחזור בנו. וכך, נמצא את עצמנו “מתכוונים” גם אם לא ממש התכוונו.

השני הוא “חבר-חופר”. לבקש מחבר שיחפור לנו ולא יניח עד שנעשה את מה שהחלטנו. לדוגמא, אני כבר יותר מחודש חופר לחבר שלי שירשום פטנט. בשבוע שעבר זה גם קרה.

אז שתהיה לנו שנה עם החלטות טובות ונכונות עבורנו.

ושתהיה לנו גם שנה מלאה בכוונות.

שנה טובה,

אורי.