September 25, 2017

Please reload

פוסטים אחרונים

איך ניצחה עינת קליש רותם בבחירות בחיפה

בשבוע שעבר נבחרה עינת קליש רותם לראש העיר חיפה, כשהיא מנצחת את יונה יהב – ראש העיר המכהן בהפרש גדול.

בפוסט זה אני רוצה לתאר לכם איך היא עשתה זאת.

 

לפני שנמשיך, גילוי נאות – אני פעיל של קליש. אבל נושא זה אינו חשוב, כמו גם הפוליטיקה הפנימית של העיר חיפה. הפוסט הזה עוסק בחשיבה יזמית, כאשר הניצחון של קליש מהווה מקרה בוחן (case study) שאפשר ללמוד ממנו.

 

התקשורת גורסת כי יותר משהצביעו תושבי חיפה בעד קליש, הם הצביעו נגד יהב. אבל זה ממש לא נכון. אין ספק שזה תרם, וכמו כן גם מהלכים נוספים שנעשו בקמפיין הבחירות. את רובם גם העיתונאים לא יודעים. אבל כאמור, כל אלו רק תרמו. הסיבה העיקרית להצלחה הגדולה היא חשיבה יזמית של קליש, שכאמור, כדאי מאד ללמוד ממנה.

 

את המסע הנוכחי לראשות העיר התחילה קליש למחרת הבחירות הקודמות ב-2013. כבר אז היו דברים רבים "מקולקלים" בחיפה, ומאז, בחמש השנים האחרונות המצב רק הלך והידרדר. לכאורה, הדבר המתבקש היה להשיק קמפיין שמציין מה רע בחיפה, ולדרוש עקב כך את התפטרות ראש העיר.

 

אבל קליש בחרה בדרך אחרת. בשפה היזמית קוראים לזה: במקום לחשוב "מה לא" קליש חשבה "איך כן". במקום לציין מה רע ומקולקל בעיר, קליש התרכזה במה שאפשר לעשות, והראתה דוגמאות מהעולם לכך שאכן ניתן לבצע שינוי בחיפה ולתקן את הקלקולים. בשפה היזמית קוראים לזה "סביבת היעד".

 

ואז, בעזרת מנהל קמפיין תותח, נחשון צוק, בנתה קליש תוכנית לחמש שנים.
היתה לה מטרה רחוקה. יעד כמעט בלתי ניתן להשגה. מנהל קמפיין שלמד מהטובים ביותר – אובמה וסנדרס (גם זה סביבת היעד) , וצוות קטן שהזדהה איתה ועם החזון שהציגה.

 

במהלך חמש השנים היו צעדים קטנים אל עבר המטרה. למרות שהייתה תוכנית, היו דברים שלא הצליחו: הקמה של קרן, פעילויות מסוימות ברשת החברתית ועוד. אבל היו גם הרבה דברים שכן: חוגי בית, בנייה של אפליקציית רשת לפעילים ועוד.

 

הרעיון הכללי היה רתימה הדרגתית ובלתי פוסקת של תומכים. בחוגי בית, באירועים ובפעילויות נוספות. קליש הציגה את חזונה. תיארה את היעד שלה, והתרכזה במה שהיא רוצה שיהיה בחיפה ולא במה שלא בסדר בעיר כרגע. זאת לא רק חשיבת "איך כן" קלאסית, אלא תפיסה עולם וגישה שלמה.

 

אנשים מתחברים לזה. החיפאים לא צריכים שיגידו להם מה לא בסדר בעיר, וגם לא צריך לציין שהאחראי לכך הוא ראש העיר המכהן. הם יודעים זאת. כדי לרתום אותם, צריך לתאר להם מה יהיה אחרי השינוי, ויותר חשוב – להסביר/להראות להם איך ניתן לעשות כזה שינוי.

 

וזה עבד.

 

לאט לאט גדל החוג סביבה. אנשים שרוצים שינוי, ולפתע מגלים שיש מישהי שלא מנופפת בסיסמאות, אלא מראה איך אפשר. קליש העבירה במשך כארבע וחצי שנים חוג בית אחד או שניים בשבוע. ולקראת הבחירות כמעט בכל ערב. זאת התמדה, זאת נחישות, זאת הליכה לטווח ארוך (מאד) בצעדים קטנים ומדודים. וזה גם נתן לה המון זמן לשכלל ולשפר את ההופעה שלה, את המסרים ואת ההשפעה על האנשים.

 

וכך, כל הזמן, מצטרפים אנשים נוספים לעגלה ומשפיעים גם הם על הסביבה שלהם. יש לכך אפקט של ריבית-דריבית באנשים. ותוך כדי כך מצטרפים גם מומחים בתחומים שונים, ומקבלים מקליש מנדט ועידוד לחקור ולהציע פתרונות בתחום המעניין אותם כאשר הפיתרון שלהם מתקבל אם הוא מתחבר לדרך שאותה קליש מתווה. זאת לא רק האצלה של סמכויות מצדה של קליש, אלא מינוף. היכולת שלה להציע פיתרון כולל ושלם לחיפה עלה ותפח.

 

וכך, חצי שנה לפני הבחירות, היו לקליש פעילים רבים (לא "תומכים" אלא ממש פעילים) שפעלו בהתנדבות עבור מטרה משותפת. היתה לה אפליקציה עם שמות ומספרי טלפון של תומכים רבים (שנתנו את המספר בהסכמה), וכן תוכנית סדורה ומפורטת למה שצריך לעשות בחיפה לאחר הבחירות. תוכנית שעברה עיניים רבות, שינויים והתאמות, ושיפורים ודיוקים. לא אוסף של קלישאות לטובת הבחירות אלא תוכנית פרקטית אמיתית.

 

בשלב זה כשלקליש יש כבר תמיכה לא מבוטלת, כל שנדרש זאת דחיפה קטנה כדי לקחת את הבחירות בקלות יחסית. לדוגמא: טייקון נדל"ן שביקש לחבור אליה ולממן עבורה את המשך הקמפיין. או כתבה מפרגנת בידיעות אחרונות על כך שאישה הצליחה להגיע למעמד כה מכובד של מתמודדת לרשות עיר גדולה כחיפה (ואם את אישה, והניסוח של המשפט האחרון גורם לך לאי נוחות, או ממש מעצבן אותך, אז כנראה שכתבתי אותו בצורה מדויקת).
על כל אלה אמרה קליש: "תודה, אבל לא תודה". כי חשיבה יזמית לא מוותרת על הערכים בדרך אל היעד. גם אם זה אומר שיהיה יותר קשה. והיה יותר קשה. אין לכם מושג כמה. מה שראו בתקשורת היה רק קצה הקרחון.
יהב הוא איש חכם מאד. את קליש הכיר מהיותה אופוזיציה במועצת העיר. מרגע שעשה סקר אחד, הבין מיד את עומק הצרה והתחיל בקמפיין השמצות שלילי שקשה לתאר את היקפו. חלק מהדברים, אם אכתוב אותם כאן גם לא תאמינו לי. אחסוך לכם.

 

הדבר המדהים ביותר בקשר לרצף ההשמצות שהוטח בקליש היה התגובה שלה. רוצים לנחש מהי?
להמשיך בקמפיין חיובי ולציין רק מה היא עומדת לעשות עבור חיפה. אף לא שמץ של קמפיין שלילי כלפי המועמדים האחרים (יהב לא היה היחיד שהשמיץ).
יש בגישה זו כוח ספיגה, נכונות לשלם מחיר כדי להגיע ליעד. דבקות במשימה, בתוכנית ובערכים, ואולי החשוב מכל – התעקשות חסרת פשרות על "איך כן" במקום "למה לא".

 

קליש גם נאלצה להתפשר. אי אפשר הכל. כאשר רוצים להגיע למטרה גבוהה, צריך לדעת היכן לוותר - כל עוד לא מתפשרים על הערכים. לקבל החלטה שמוותרים על התקשורת – שנשלטה על ידי יהב והיתה עוינת – ולהתרכז במדיה חברתית. לסרב לאירועים שבהם דוחפים אותה לעולם ה"למה לא" ולא מאפשרים לה להתרכז ב"איך כן". וגם לחתום על הסכמים קואליציוניים.

 

ועכשיו בואו נעשה הפסקה קצרה. הפסקה הזאת אינה חלק מהפוסט, ואני כותב אותה רק כי אם לא אכתוב, כל אותם בעלי גישת ה"למה לא" יתרעמו. אז בבקשה: היתה הרבה ביקורת על ההסכמים. כאמור, כל הביקורת מתמקדת ב"למה לא". בואו נחליף את צבע המשקפים ונסתכל על ההסכמים דרך "איך כן": ראשית, תקראו את ההסכמים. תראו שיש בהם הרבה פחות מהצעקה שקמה. שנית, אם אתם מכירים את הנפשות הפועלות, תראו שקליש נתנה לאנשים אחריות בנושאים בהם הם חזקים. ואיך אפשר להבטיח שהם לא ינצלו זאת לרעה תשאלו? כמה דרכים: הראשונה: עיר זאת לא ממשלה. הכוח של ראש העירייה הוא עצום. אי אפשר לעשות בעיר דבר נגד רצונה. והדרך השנייה, הסכמים עם סיעות אחרות בדרך של איזונים ובלמים (מישהו אמר "דמוקרטיה"?). ושלישית, קליש הצליחה לחבר את החרדים עם הקהילה הגאה, ואת ישראל בייתנו עם מרץ. יש גם צדדים חיובים בהסכמים. למרות שהם פשרה.

 

ובהקשר לגישת ה"למה לא" שממנה נמנעה קליש, בשלהי הקמפיין, רגע לפני הבחירות, כשכבר היה ברור כי קליש מועמדת מובילה, שמעתי רבים שמייעצים לה מה לעשות: להתראיין ככה, או ככה לא, לחתום עם זה או לא לחתום עם ההוא. כל זאת כאשר קליש ממשיכה על פי התוכנית המקורית שעבדה עד לשלב זה בצורה כל כך טובה, ובאמת שלא היתה סיבה לשנות אותה – למרות הפיתוי. היכולת להתמיד בתוכנית, שברור שעובדת, ולהתעלם ממבול עצות (שמגיע מאנשים הרוצים בטובתה!) דורש כוח רצון והתמדה. זה מה שנדרש בחשיבה יזמית וזה הרבה יותר קשה ממה שנדמה.

 

בסופו של דבר, מה שכל עם ישראל ראה ביום הבחירות, היה רק אקורד הסיום של מסע ארוך, מתיש ומתגמל. מסע שהחל חמש או אפילו שש שנים קודם לכן. מיקם את הכלים על הלוח שנים לפני יום הבחירות, עד לניצחון הכמעט בלתי נמנע.

 

אז מה היה לנו בשורה התחתונה?
כל מה שחשוב ביזמות ובהשגת יעדים:

  • חשיבה "איך כן" (במקום "למה לא")

  • סימון מטרה רחוקה ויעד גבוה – על סף הבלתי מושג

  • בחירת שותפים נכונים למסע

  • נחישות בלתי מתפשרת

  • דבקות חסרת פניות בתוכנית ובערכים המרכיבים אותה

  • נכונות לשלם מחיר כדי להתקדם ולהגיע אל היעד

  • שימוש בתבונתה של סביבת היעד

  • יכולת ספיגה של מהלומות בלתי נתפסות, כאשר היא קמה כל פעם מחדש וממשיכה באותה ההתלהבות (צ'רצ'יל)

יש שטוענים שלקליש אין ניסיון אמיתי ו"נראה אותה עכשיו" מנהלת עיר גדולה. אז עכשיו ברור לכם שיש לה כבר תוכנית סדורה ומפורטת. ולגבי הוצאת התוכנית אל הפועל, אני ממליץ לכם לקרוא את הרשימה לעיל. קליש עומדת להחיל אותה על התפקיד החדש בדיוק באותה הצורה.

 

מה דעתכם?

 

אתם מוזמנים להגיב.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקבו אחרי כאן
Please reload

חיפוש לפי נושא
Please reload

ארכיון פוסטים
  • youtube - אורי יהלום
  • Facebook אורי יהלום

 054-2443405 :טלפון

uri@simplydecide.co.il :אימייל

© כל הזכויות שמורות לאורי יהלום 2018  תנאי שימוש באתר   מדיניות פרטיות

  • YouTube - אורי יהלום
  • אורי יהלום בפייסבוק