למה הולכים לבחירות בפעם השלישית?

למה מדינת ישראל הולכת לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה אחת?

מבחינת קבלת החלטות, התשובה לכך ברורה.

בשנת 1979 פרסמו עמוס טברסקי ז"ל וחתן פרס נובל, פרופ' דניאל כהנמן מאמר בשם "תורת הערך". המאמר ידוע מאד, ויש לו השלכות רבות, אולם אני רוצה להתרכז כרגע רק בנקודה אחת שלו שנקראת

"רגישות שולית פוחתת".

מה זה אומר?

זה אומר שאם אנחנו חשים הנאה ממשהו, תוספת של אותו הדבר לא תוסיף לנו את אותה "כמות" הנאה. וכנ"ל אם אנחנו חשים כאב בגלל משהו, עוד מאותו ה"משהו" יוסיף לנו יחסית מעט כאב.

איפה זה פוגש אותנו?

זה גורם לנו "ללכת על בטוח" בדברים הטובים, ולהמר בדברים הגרועים.

הנה שתי דוגמאות:

נניח כי זכיתם ה-1000 ש"ח. ואז אומרים לכם כי אתם יכולים להטיל מטבע. במידה ותצדקו, תקבלו 2000 ש"ח. במידה ולא, לא תקבלו דבר. מה תעשו?

מבחינה מתמטית, מדובר על אותו הדבר: 1000 ש"ח בהסתברות 100% או 2000 ש"ח בהסתברות של 50%. בשניהם התוחלת היא 1000 ש"ח. ובכל זאת הרוב יבחרו לקחת 1000 ש"ח בטוחים מאשר להמר.

למה? כי התוספת האפשרית של עוד 1000 ש"ח נראית הרבה פחות משמעותית מאשר הפסד באותו הסכום.

ודוגמא הפוכה: נניח כי עשיתם עברה כלשהי והשופט דן אתכם לשנה מאסר. עורך הדין שלכם אומר שאפשר לערער, אבל יש סיכוי של 50% שתזוכו ו50% שתקבלו שנתיים. מה תחליטו?

על פי אותו העיקרון, הרוב יחליטו להמר ולערער. למה? כי התוספת של עוד שנה בכלא נתפסת כפחות משמעותית לעומת האפשרות של זיכוי מוחלט.

(למי שרוצה לקרוא עוד בנושא, פרופ' יוסי יסעור מתאר זאת בצורה מפורטת ובהירה בספרו החדש "פיצות, איקאה ודילמת האיש השמן", הוצאת מטר, עמ' 39-44)

ולמה אני מספר לכם את זה?

כי אם נסתכל על האופציות שעמדו בפני מנהיגי המפלגות: נתניהו, גנץ וליברמן, אף אופציה לא היתה טובה, רק אפשרויות גרועות.

ואז, הדילמה היא: לבחור באפשרות גרועה, מה שנקרא: "לקבע את ההפסד", או להמר על בחירות חדשות, ולקוות שנצליח – כל צד בפני עצמו – לקושש יותר מנדטים. כי מה המנהיגים אומרים לעצמם: "נכון, יכול להיות יותר גרוע. אבל לא הרבה יותר גרוע, רק קצת. מצד שני, יכול להיות גם שהמצב ישתפר אחרי הבחירות."

אם נתייחס למה שכתבתי בתחילת הפוסט הזה, ברור שהנטייה הטבעית של כל אדם תהיה להמר על בחירות חדשות במצב כזה.

(ולמקרה ששאלתם, אז לא. להשפעה ההרסנית של בחירות נוספות על המדינה או על האזרחים אין משקל בדילמה הזאת...)

אוקיי, אז מה עושים?

כדי לעזור למנהיגים להתפשר ולהימנע מבחירות נוספות, עלינו ליצור מצב שההחלטה על בחירות גורמת להם להפסד מיידי.

רוצים דוגמא? בבקשה:

לחוקק חוק שבו אם לא מצליחים להרכיב ממשלה, כל ראשי המפלגות בלי יוצא מן הכלל, מנועים מלעמוד בראשות מפלגה בבחירות העוקבות. אני מניח שחוק כזה יגרום לראשי המפלגות להתפשר.

רעיון נוסף? בבקשה, רעיון של יוחאי טננבאום: כמו שיש ועדה קרואה בשלטון המקומי, אם לא מצליחים להקים ממשלה, להקים ועדה קרואה של אנשי מקצוע למשך שנתיים – במקום הממשלה.

ואפשר לחשוב על רעיונות נוספים.

אתם מוזמנים להציע.