חג הפסח, חג החרות, הוא הזדמנות מצוינת לעשות חושבים עם עצמנו – האם אנחנו חופשיים או עדיין עבדים, האם יצאנו ממצרים, או שאנחנו עדיין עמוק בתוכה. יש פעמים בחיים בהם אנחנו מוצאים את עצמנו ב”מצרים”. “מצרים” שלנו יכולה להיות מקום העבודה שכבר לא מעניין אותנו, ובטח שלא מאתגר. ובו כל יום הוא סבל מתמשך שאינו נגמר. מצרים יכולה להיות יחסים בינאישיים מעיקים: עם בן או בת הזוג, או עם חברות כזו או אחרת. ואפילו שכונה או מקום מגורים. בכל אחד מהמצבים הללו, ברור לנו כי המשך שהותנו ב”מצרים” לא תו