האם פרס צריך להתמודד על ראשות הממשלה?
עקב המחסור המתמשך במנהיגים במדינת ישראל, שבה ועולה האפשרות ששמעון פרס, נשיא המדינה, יוותר על הנשיאות ויתמודד על ראשות הממשלה.
כהרגלי, אין בכוונתי להתייחס לצד הפוליטי של העניין, אלא להסתכל מנקודת מבטו של פרס על האפשרות ולנתחה מזווית קבלת ההחלטות.
לפני שנצלול לנושא, אני נעזר בהנחה אחת: שאולמרט לא יתמודד בסופו של דבר. כאמור, אין בהנחה זאת אמירה פוליטית, אלא רק התאמה לסקרים, לפיהם אולמרט הינו היחיד המסוגל לאיים על נצחונו של נתניהו, במידה ויתמודד מולו. במילים אחרות, במידה ואולמרט לא מתמודד, החלטה של פרס לא להתמודד מבטיחה את נצחונו של נתניהו בבחירות.
בד”כ, במצב כזה, אנחנו מזהים ארבעה מצבים: האם פרס יחליט להתמודד – כן או לא; והאם נתניהו ינצח בבחירות – כן או לא. במקרה שלנו באופן מעשי, קיימים רק שלושה מצבים, מאחר ואם פרס יחליט לא להתמודד, המצב בו נתניהו לא ינצח כנראה שלא יתקיים.
ולכן, שלושת המצבים הם:
פרס לא מתמודד, נתניהו מנצח – מצב הפסד לפרס (ויסלחו לי מצביעי נתניהו, הפוסט נכתב מזווית הראייה של פרס, ולכן ניצחון של נתניהו נחשב כהפסד)
פרס מתמודד, נתניהו מנצח – מצב הפסד (כפול) לפרס
פרס מתמודד ומנצח – מצב רווח לפרס.
מצב ההפסד בו פרס אינו מתמודד ונתניהו מנצח, וכן מצב הרווח בו פרס מתמודד ומנצח הינם ברורים למדי, ופחות מעניינים. המצב המעניין הינו המצב בו פרס מתמודד ומפסיד, ואותו ננתח.
למעשה, באופן טבעי, על פרס לעשות הערכה של סיכוי-סיכון ובעקבות ההערכה לקבל החלטה. ובכך, הדילמה ברורה, ואני לא מחדש דבר.
אולם אני רוצה להציע משהו אחר, התואם את הגישה המלווה אותי לאורך זמן – שינוי הלך החשיבה: מה מההבדל בין שני מצבי ההפסד? באחד בחירתו של נתניהו; ובשני בחירתו של נתניהו, וגם ויתור על הנשיאות (אני מזניח את תחושת ההחמצה בהפסד, כי כבר ראינו שפרס מתמודד עם זה בצורה מדהימה).
ההבדל הוא אם כן, ויתור על הנשיאות. אכן הפסד, אבל האם כל כך גדול? פרס משמש כנשיא כבר יותר משלוש שנים. לכבוד וליוקרה הוא כבר זכה. עוד שנה ומשהו לא יעלו ולא יורידו. בנוסף, פרס יכול לומר לעצמו שהוא אינו מוכן להוות עלה תאנה לנתניהו יותר. הלך חשיבה כזה מוביל לויתור על הנשיאות.
כלומר, בויתור על הנשיאות קיים הפסד (והוא ודאי ומיידי), אבל כלל לא בטוח שהוא מאותו סדר גודל של בחירת נתניהו לראש ממשלה. הלך חשיבה כזה, יוביל לכך שההבדל במחירו של ההפסד בין שני המצבים בהם יש הפסד, אינו שונה בצורה משמעותית. וכבר ראינו שכאשר אין ההבדל גדול בין שני מצבי ההפסד, מה שכדאי לעשות זה לחשוב על הרווח. ואם חושבים רק על הרווח, אזי ההחלטה להתמודד הופכת לכדאית.
ולנו, אזרחי המדינה, מעבר לדעותינו הפוליטיות, המצב בו ישנם שני מתמודדים שווים ביכולתם, לעומת מתמודד אחד, הינו ניצחון של הדמוקרטיה.
