הלוואה או חיסכון במבצע עמוד ענן

לכאורה, נראה כי במבצע עמוד ענן תיאם נתניהו את החלטות הממשלה עם בר רפאלי.

איך החלטות הממשלה תואמות את בקשת רפאלי נראה בהמשך, אבל ראשית, לאור התגובות הרבות שקיבלתי על הפוסט הקודם (רובן לא בצורה פומבית) אני רוצה לאזן במקצת ולשתף אתכם בניתוח ההחלטות שהתקבלו לגבי המבצע מנקודת המבט של מקבל ההחלטות – נתניהו.

באחד הפוסטים הקודמים תיארתי הטיית זמן בעת עריכת שיקולי רווח והפסד. אני קורא לזה הלוואה או חיסכון, ואתם מוזמנים לקרוא על כך בפוסט המקורי. בפוסט זה אראה כי ההחלטות שהתקבלו על ידי נתניהו התבססו בצורה כמעט מוחלטת על עיקרון זה.

נתחיל בהחלטה לצאת למבצע. התחושה בציבור הייתה ש”אי אפשר יותר”, אבל כמובן שאפשר. יש לזה מחיר, אבל אפשר להמשיך במצב בו יש “טפטוף” של רקטות לדרום. הכל שאלה של עלות תועלת. ויותר מזה, היציאה למבצע רק הסלימה את ירי הרקטות על הדרום ואף על המרכז. אם כך, מה היו שיקולי נתניהו? בפוסט של הלוואה או חיסכון המלצתי להעדיף חיסכון על פני הלוואה. המשמעות היא תשלום של מחיר עכשיו לטובת רווח בעתיד. זה בדיוק מה שנתניהו עשה, העדיף לשלם עכשיו בהתגברות ירי הרקטות לטובת שקט בהמשך.

בואו ננתח את הכניסה הקרקעית. ברור כי אם נכנסים קרקעית אז הכוונה למוטט את החמאס. כי כדי להשיג הפסקת אש נוסח “עופרת יצוקה” לא צריך להיכנס – כפי שראינו. אז מה משיגים בכניסה קרקעית: שקט בזמן הקרוב – כי החמאס מפורק וצה”ל שולט בעזה, אבל תשלום בעתיד שבו – או שצה”ל נשאר בעזה, או שקם שם ארגון גרוע יותר מהחמאס. חלק מהקוראים בוודאי זוכרים את היציאה למלחמת לבנון הראשונה. הרגשה שאי אפשר יותר, ושחייבים לגרש את אש”ף מלבנון. המטרה הצליחה – אש”ף יצא מלבנון, אבל צה”ל נשאר שם 18 שנה, ובסוף נוצר ארגון – חיזבאללה – הגרוע מאש”ף. מעבר לזה שנתניהו זוכר את ההסתבכות בלבנון, הפסקה לעיל מתארת הלוואה – רווח מידי ותשלום ארוך אח”כ. מזה בדיוק התחמק נתניהו, ובצדק.

ויש כאן דבר נוסף. אלכס פישמן טען בעיתון סוף השבוע של ידיעות אחרונות כי הייתה למבצע מטרה נוספת חשובה לא פחות, שאי אפשר להצהיר עליה מטעמים מובנים. לדבריו, אחת ממטרות המבצע הייתה להשמיד את הנשק האסטרטגי שבידיי החמאס כהכנה לעימות אפשרי עם איראן. ברור כי אם איראן תותקף (ובואו נניח שעל ידי ארה”ב כדי שלא לפתוח דיון נוסף), ישראל תחטוף מעזה ומלבנון בנוסף לאיראן. אז אחת ממטרות עמוד ענן הייתה לנטרל את החמאס כהכנה לעימות עם איראן. בהי-טק קוראים לזה “לנקות שולחן”. ומה זה אם לא חיסכון?

יותר מכך, נתניהו לא רק קיבל את ההחלטה הנכונה לישראל, אלא גם לתושבי עזה. וכאן אנחנו מגיעים לתיאום עם רפאלי. רפאלי העזה לצייץ במהלך המבצע שהיא מתפללת לשלומם של האזרחים משני הצדדים והקימה עליה את מחרחרי ההתלהמות במחוזותינו.

וכאן יש לי שאלה. מה לדעתכם היה קורה אם איראן הייתה מותקפת ובתגובה החמאס (במלוא כוחו), חיזבאללה ואיראן היו תוקפים את ישראל?

התשובה היא, שצה”ל לא היה יכול להקצות את כל חיל האוויר, חיל הים ורוב חיל היבשה יחד עם 75,000 מילואימניקים למבצע כירורגי בעזה. הוא היה מקצה חמישה מטוסים ושתי סוללות תותחים. זהו. טכנית זה מספיק כדי להשמיד את החמאס. באמת. אבל יש לכם מושג באיזה מחיר? כמות האזרחים שהיו נהרגים שם הייתה מספר בן 5 ספרות במקרה הטוב.

אז בר רפאלי, בשורה התחתונה – ביציאה למבצע מצומצם, נתניהו בעצם ענה גם על התפילה שלך לא?

מה דעתכם?