למה אובמה לא תקף בסוריה?
החלטתו של אובמה להשהות את התקיפה בסוריה הפתיעה את העולם כולו. בתוך כך גרמה מפח נפש לכל מי שייחל לכך שאסד “יחטוף”. בין אם הסיבה לכך היא שאסד הוא האויב שלנו, או סיבה “שולית” כמו העובדה שהוא הרג יותר ממאה אלף אנשים מהעם שלו.
דובר רבות על השיקולים שהנחו את אובמה, ואין בכוונתי לסקור אותם בפוסט זה. הדבר שחשוב לי לציין הוא סוג השיקולים: יש לאובמה מעט מאד דברים להרוויח בהחלטתו – רווח קטן אם הוא תוקף, מול רווח קטן אם הוא לא תוקף. מצד שני, יש לו הרבה מאד להפסיד בהחלטה: הפסד גדול אם הוא תוקף (פותח במלחמה נגד מדינה שלא התגרתה או איימה על כל מדינה אחרת, עימות עם רוסיה וסין, חשש מהסתבכות שעלולה להבעיר את המזה”ת, חשש מאובדן לגיטימציה, ועוד). וכמובן, הפסד גדול אם הוא לא תוקף (אבדן הרתעה, שבירת מילה שלו, והכי חשוב – אסד ישוב לטבוח באזרחיו ללא הגבלה).
כלומר, באופן כללי על פי מודל ארבעת השלבים, ההחלטה של אובמה היא החלטה על פי מחיר ההפסד. וכזכור, בעוד שהחלטה המתרכזת ברווח הינה מהירה ונחרצת, החלטה המתרכזת בהפסד צפויה להיות איטית ומהוססת.
על מנת לאפשר קבלה נחרצת של החלטה על פי מחיר ההפסד, אנו רוצים להגיע למצב שיש הפרש גדול בהפסד בין שתי האפשרויות שעל הפרק. הכי טוב אם באחת מהאפשרויות לא היה הפסד כלל. מאחר ומצב זה לא תמיד אפשרי, על האדם לנסות ולצמצם חלק ממרכיבי ההפסד באחת מהאפשרויות.
את זה בדיוק אובמה מנסה לעשות. הוא הגיע למסקנה ששום דבר לא בוער ושאין צורך לקבל החלטה עכשיו: ממילא התקיפה לא תהיה בהפתעה, וגם אם חלק מיעדי התקיפה יאבדו את הרלוונטיות שלהם, זה לא משנה כי מראש לא הייתה כוונה להגיע להכרעה כלשהי. ואולי הדבר הכי חשוב: בינתיים אסד במגננה ולכן יכול לפגוע פחות בעמו.
במילים אחרות, בשלב 1 אנחנו שואלים האם נכון לקבל החלטה, והתשובה היא: כאשר מחיר קבלת ההחלטה נמוך מהמחיר של דחייתה. על כך השיב אובמה (לעצמו) שמחיר הדחייה אינו גבוה. זאת בהנחה שתגובה כלשהי תגיע בסופו של דבר.
את הזמן הזה מנצל אובמה לצמצום ההפסד של תקיפת סוריה: ניסיון להגיע להסכמה עם רוסיה (וגם אם לא יגיע להסכמה – עצם הניסיון, יצמצם את עוצמת העימות האפשרי ביניהם), השגת תמיכה ולגיטימציה מכל מי שמוכן לספק אותן, ובאופן כללי: לשדר ניסיון למצות את כל האפשרויות האחרות מלבד תקיפה. ואז, כשיתקוף, יאמרו כולם כי לא הייתה לו ברירה.
במצב כזה, ההפסד המתקבל מהחלטת התקיפה נמוך בהרבה מהחלטה על תקיפה שעות מספר לאחר שהפרלמנט הבריטי הצביע נגדה.
בשורה התחתונה, אובמה פועל “על פי הספר”. זה מעצבן, מתיש ואף מעורר לגלוג אצל חלק מהאנשים, אבל מבחינת קבלת החלטות זה הרבה יותר נכון.
בנקודה זו אני רוצה להתייחס לנושא בצורה יותר כללית. מהניסיון שלי, לכל האנשים, יש תחומים בהם הם נוטים לקבל החלטות על פי מה שהם מרוויחים, ותחומים בהם הם נוטים לקבל החלטות על פי מה שהם מפסידים. אנחנו מחשיבים אדם כמקבל החלטות בקלות אם יש לו יותר תחומים בהם הוא נוטה לקבל החלטה על פי הרווח מאשר על פי ההפסד. ראשי ממשלה ונשיאים אינם יוצאים מן הכלל בהקשר לכך.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אני באופן אישי מעדיף את המנהיג שלי כאחד שמקבל החלטה על פי מה שהוא מרוויח בתחומים כמו כלכלה, חברה, חינוך ואפילו פוליטיקה, כאשר בתחומים כמו יציאה למלחמה הוא מקבל החלטה על פי מה שהוא מפסיד.
ומה דעתכם?
אתם מוזמנים להשאיר תגובות בנושא.
