איך המנטורים ב-The Voice מצליחים בכלל לקבל החלטה?
אתמול התחיל השלב השני בתוכנית The-Voice: שלב הדוקרב. למי שלא ראה את התוכנית, בשלב זה נאלצים המנטורים לבחור שני זמרים מקבוצתם שיתחרו ראש-בראש אחד בשני. לבסוף צריך המנטור לקבל החלטה מי מודח ומי עובר לשלב הבא.
ההחלטה העומדת בפני המנטורים הינה אכזרית משהו: איך בוחרים בין שתי אפשרויות שוות? אם אחד הזמרים היה מבצע את השיר ברמה פחות טובה – ניחא, הבחירה הייתה פחות קשה. אבל כל מי שראה את התוכנית, ראה ביצועים מדהימים של כל הזמרים. כולם היו פשוט מצויינים. ולהזכירכם, המנטורים חייבים להכריע בין המועמדים. חייבים לקבל החלטה
אז מה עושים? איך בכלל אפשר לקבל החלטה במצב כזה?
השיקולים בעד ונגד כוללים: מי שר (או שרה) יפה יותר, הביצוע המוצלח יותר, מי שיצר יותר עניין, למי יהיה סיכוי גבוה יותר לנצח בהמשך, ועוד. אבל מעל לכל עומד החיבור הרגשי. מי גרם לנו להתרגש, אל מי התחברנו רגשית. למנטורים זה קשה אף יותר, כי בשלב זה הם עבדו לא מעט עם הזמרים ומכירים אותם היטב. הם כמו הילדים שלהם. ומי יכול להכריע בין הילדים שלו? ההבדלים בין הזמרים זניחים לעומת משמעות ההחלטה.
אז איך בכל זאת אפשר לקבל החלטה במצב כזה? כאשר עומדת בפנינו בחירה בין שתי אפשרויות שוות, הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו הוא מה נפסיד מהבחירה. כאשר אנחנו שוקלים לבחור ב-א’ מה שעומד לנגד עינינו הוא שנפסיד את ב’ ולהיפך. כך עובד המוח שלנו. ככל שהמעורבות הרגשית שלנו בנושא שעל הפרק גבוהה יותר, כך נתמקד יותר בהפסד הנובע מההחלטה – כי אנחנו לא רוצים לוותר על מה שנוגע בנו רגשית.
אז מה עושים? מתמקדים אך ורק ברווח המתקבל מההחלטה. כלומר, חושבים רק על איך יהיה ההמשך עם הזמר או הזמרת שבהם בחרנו, ומתעלמים לחלוטין (בתהליך קבלת ההחלטה) ממי שלא נבחר.
אני יודע מה אתם חושבים: קל לכתוב את זה, אבל קשה מאד לעשות כך בפועל. ובכן, אתם צודקים. קל לכתוב וקשה מאד לקבל החלטה כזאת. אבל המנטורים חייבים לקבל החלטה. אין להם ברירה. וכך גם אנחנו במצבים שונים בחיינו. לא משנה מה נעשה, במי נבחר, יהיה לנו הפסד. בוודאות. המנטורים יאלצו להיפרד בכל מקרה מאחד מהזמרים. אם כך, למה להקדיש לכך מחשבה. זה לא עוזר זה מפריע!
אם נתמקד רק ברווח, אזי לא רק שיהיה לנו – או למנטורים – יותר קל לקבל החלטה, אלא שהם (ואנחנו) נהיה שלמים איתה מאוחר יותר. למרות המשמעות – שנפרדים ממישהו. להשלמה אחרי ההחלטה אחראי תהליך פסיכולוגי אחר הנקרא דיסוננס קוגניטיבי, שלא יפורט בפוסט זה.
נסכם: כאשר אנחנו עומדים בפני בחירה בין אפשרויות שוות, הנטייה הטבעית שלנו תהיה להתמקד במה שנפסיד מההחלטה. במיוחד אם יש לנו מעורבות רגשית. על מנת לאפשר את קבלת החלטה עלינו להתמקד במה שנרוויח מההחלטה, ולהתעלם לחלוטין מהאפשרות שלא נבחרה. בהצלחה.
EndFragment
